אתה חוזר לאותה אשה, ואתה שוב מתרסק

אבל הפעם הכאב מוכר וידוע מראש. אתה כבר מודע היטב לחלקך בכאב הזה, ושלמעשה אין לעולם ולסיפורי האגדות שום חלק בסיפור האישי שלך. בית ספר ללבבות שבורים

אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים:

 

1) אני הולך ברחוב.

במדרכה יש בור עמוק;

אני נופל לתוכו.

אני אבוד... אני חסר ישע.

אין זו אשמתי.

לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

 

2) אני הולך באותו רחוב;

במדרכה יש בור עמוק,

אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו,

אני נופל לתוכו שוב.

אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן,

אבל אין זו אשמתי.

ושוב לוקח לי נצח לצאת.

 

3) אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק;

אני רואה אותו.

אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של ההרגל,

עיניי פקוחות;

אני יודע היכן אני.

זוהי אשמתי.

אני יוצא מיד.

 

4) אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק;

אני עוקף אותו.

 

5) אני הולך ברחוב אחר.

 

(מתוך "ספר המתים והחיים הטיבטי", מאת סוגיאל רינפוצ'ה, הוצאת גל)

 

בחודשים האחרונים הפכתי לקורא פעיל של ערוץ יחסים ושמתי לב לאחת התופעות הנפוצות והנשנות ביותר: ההתמודדות עם אהבה נכזבת ונשנית לאקס/ית המיתולוגי/ת. בואו ננתח את התופעה הזו לפי השיר שציטטתי בפתח דבריי.

 

1) אתה מתאהב באשה ומוכן לתת לה את כל ליבך ללא שמץ של פשרה או היסוס, אבל היא לא מעוניינת או מאכזבת אותך. ליבך מתנפץ לרסיסים.

 

אינך אשם בכאב הזה. הרי גידלו אותך על אגדות שבהן אהבת אמת מובילה בהכרח לחיי אושר ועושר מושלמים. ההבנה שלא די באהבתך הגדולה והכנה כדי להגשים את האשליה היא מייסרת ונוראית.

 

אתה מאשים אותה בזעם בכל הכאבים שבעולם

2) חולף פרק זמן, ואתה חוזר קצת שונה אל אותה אשה. אמנם כבר למדת את הלקח, אבל אינך מעוניין להתייעץ בו ברגע האמת, והנה שוב אתה מתנפץ. אתה מאשים אותה בזעם בכל הכאבים שבעולם, רק בשביל לגלות בתסכול איום שבסופו של דבר עליך לשנן שוב את השיעור הקודם.

 

אינך אשם, הרי כל כוונותיך היו להיות אוהב ונאהב. היש יפה וטהור מזה?

 

אתה תובע מעצמך את השינוי הנדרש

3) עובר פרק זמן נוסף, ואתה חוזר לאותה אשה. אחרי הכל, אתה כל-כך רגיל לקיומה במחשבותיך ובליבך. והנה אתה שוב מתרסק, אבל הפעם הכאב מוכר וידוע מראש. אתה כבר מודע היטב לחלקך בכאב הזה, ושלמעשה אין לעולם ולסיפורי האגדות שום חלק בסיפור האישי שלך. אתה תובע מעצמך את השינוי הנדרש, מתוך הבנה עמוקה שהמציאות לא מתנהלת לפי רצונותיך ו/או תפישת עולמך הרגשית והייחודית.

 

אתה מתאושש במהירות מהצער.

 

4) אתה מבחין בקיומה של אותה אשה בחייך, אבל כבר אינך מצפה לאהבתה ולא מבקש את ליבה. אולי תהיה מוכן להסתפק בידידותה בלבד,

 

אחרי הכל, אהבה אמיתית היא דווקא זו שאינה תלויה בדבר.

 

5) אתה מחפש אשה אחרת לאהוב. אינך מצפה לעושר ואושר ולא לשלמות, אלא לחיי יצירה והשלמה הדדית, מתוך הכרה בתנאים הקיימים בחייכם.

 

מובן שהסיפור מתאים לשני המינים.

 

אנשים חביבים, אנחנו חיים את חיינו, ויש לנו את האפשרות ללמוד את השיעורים הפרטיים שהם מזמנים לנו, או להתעלם מהם. הרגש שלנו הוא פרי בעץ המודעות שלנו. כשאנחנו לומדים ומסיקים את המסקנות הנכונות, אלה שתואמות לרחשי ליבנו מול המציאות, הפרי יבשיל וטעמו יענג אותנו לפחות חלק ניכר מהזמן. אבל אם נתבוסס במים עומדים - נישאר עם פרי בוסר מרקיב מקולקל ומקלקל.

 

תהיו אנשים ותלמידים טובים.

 

 

טוקבק כדורבנות:

 

חמש המדרגות להארה ע"פ "ספר האיפה הם חיים?"