אני תלויה על מדף סלע קטן בגובה עשרות מטרים, ושואלת את עצמי איך בכלל אפשר להמשיך לטפס מכאן והלאה. הסלע נראה חלק ואני חוששת ליפול, אך ברור לי שאם אתמהמה במקום שקשה לאחוז בו, רק אאבד כוח. ואז, בהרגשה שעוד שנייה אני מחליקה למטה, אני לוקחת תנופה ועולה עוד צעד למעלה.
נכון, אני קשורה לחבל ולא נשקפת לי שום סכנה, אבל את הפחד שלי זה לא ממש משכנע. עברו כמה שנים מאז טיפסתי לגובה בפעם האחרונה, ומאז די התרגלתי להיות בגובה האדמה. "אתה מחזיק אותי"? אני שואלת את ז'ניה פפיר ,(29) מדריך הטיפוס שלי, רק ליתר ביטחון. "כן, את מאובטחת," הוא משיב בפעם העשירית, תוך שהוא מהדק מעט את חבל האבטחה כהוכחה.
המשכתי לדרבן את עצמי, ובשלב כלשהו פשוט מצאתי את עצמי בסוף המסלול, במרומי צוק בגובה 70 מטר. מכאן יכולתי להשקיף על יופייה של השמורה המיוחדת שבה טיפסנו: שמורת עין פרת (או עין פארה) המלאה במעיינות צלולים ובמצוקים נפלאים לטיפוס.

טיפוס קירות - לא מה שחשבתם (צילומים: יועד כהן)
"זה מדהים," אמרתי בהתרגשות למדריך שלי, "בכל פעם שאני מסתכלת על קיר הטיפוס, לא ברור לי איך אפשר לטפס על דבר כזה. עדיין, איכשהו בסוף, אני פשוט מטפסת."
"ככה זה במקרה שלך," ענה לי ז'ניה, "אבל יש אנשים שחושבים בדיוק ההפך: כל קיר טיפוס נראה להם קל ואז הם מתחילים לטפס ומגלים שזה לא כזה פשוט."
טיפוס סלעים הוא ענף ספורט, שמהותו לטפס על סלעים באמצעות הגוף בלבד, רק אתם והסלע. בשביל לשמור על בטיחות, נוהגים להשתמש בציוד מתאים כמו חבלים ואמצעי עגינה בסלע, וכן לטפס בזוגות כשאחד מאבטח את השני.
יש כל מיני סוגי טיפוס, עם רמות עצמאות שונות: מטיפוס "סולו", שבו מוותרים על כל אמצעי ההגנה ומטפסים לבד באופן חופשי, ועד טיפוס על קירות מלאכותיים, בהם כל נקודות האחיזה מסומנות בבירור, ואפשרויות האבטחה הן הפשוטות ביותר.
הטיפוס תמיד הצטייר בעיניי כספורט כוחני, התובע מאמץ אינטנסיבי וכושר בלתי רגיל, אך כשהתחלתי לטפס גיליתי שזה לא ממש כך. יש צורך ביכולת פיזית בסיסית, אך הכלי העיקרי שבו משתמשים בטיפוס הוא הטכניקה, הנשענת על קואורדינציה ויציבה, יותר מאשר על כוח.
המחסומים העיקריים - במיוחד בפעמים הראשונות - הם מנטליים ולא פיזיים, כדוגמת יכולת ההסתגלות לגובה, יכולת התמודדות עם פחד, יכולת הריכוז ויכולת קבלת ההחלטות.
טיפוס יכול להתאים למגוון גדול של אנשים. לדעתו של ז'ניה, "אחד הצדדים היפים של הטיפוס הוא שכל אחד יכול לטפס ברמה שלו: יש אנשים המטפסים מסלולים קלים כל חייהם, ויש בני 70 ומעלה המטפסים באופן קבוע."

נקודות האחיזה מסומנות בבירור (צילום: רונית סבירסקי)
על השאלה מדוע אנשים מטפסים כבר נכתבו ספרים, וכל המכורים לדבר מסכימים שמדובר בחוויה היוצרת סיפוק אדיר. חלק מהאנשים מוצאים בטיפוס חיבור חזק לטבע, חלקם אוהבים את תחושת ההתגברות על הבלתי אפשרי, וחלק את התענוג הספורטיבי הצרוף.
מעבר לכך, יש משהו בטיפוס שפשוט מוציא אותך מחיי היומיום. זה כה שונה ממה שאנחנו עושים בדרך כלל, שזה פשוט מרענן. הריכוז, המתח והאדרנלין מביאים למדיטציה טבעית וניתוק אמיתי מחיי היום-יום, שעוזרים עם הזמן לפתח שקט פנימי עמוק.
ניתן לבצע קורסים ולהשתתף בטיפוס בשטח וגם בקירות טיפוס מלאכותיים: קירות בעלי נקודות אחיזה מלאכותיות היוצרות מסלולי טיפוס ברמות שונות. לכל אחת מהאפשרויות היתרונות שלה: הקיר המלאכותי נגיש יותר, אינו דורש תכנון, מסייע להתרגל לגבהים בהדרגה ומהווה הכנה טובה ליציאה לשטח. מצד שני, הטיפוס בטבע הוא חוויה שאין לה תחליף, ועם הדרכה נכונה אפשר גם להתחיל לטפס בטבע ולהגיע לקיר המלאכותי כדי לשמור על כושר.
חנינא קליא, ממדריכי הטיפוס המנוסים בארץ, מציע בשלבים הראשונים לא לשים דגש על הקושי הטכני. לדבריו, "בטיפוס אנחנו ישר מחפשים לעשות דברים קשים, בעוד הגוף לומד לטפס הרבה יותר טוב כשלומדים בצורה מדורגת. לכן, כדאי להתחיל עם הדברים הקלים והנוחים - גם כדי להתרגל לשטח, וגם כדי שהמפגש הראשון עם קיר הטיפוס יהיה מוצלח."
לדברי חנינא, כדאי גם לוודא שאתם או המדריך תקדישו יותר זמן להסתגל לגובה. לדבריו, "כל אחד צריך שלב של הסתגלות לגובה. לוקח זמן ללמוד לבטוח בחבל ובמאבטח, ולהפנים שבסיטואציות רבות של טיפוס, במיוחד בהתחלה, אתה לא נמצא בסכנה. אם תיקחו את הזמן להסתגל לגבהים, יהיה לכם קל יותר להתקדם ולנסות מסלולים מאתגרים."

מתאים כמעט לכולם (צילום: טל שגיא)
1. עברו הדרכה: טיפוס הוא ספורט המחייב הדרכה, רצוי ממדריך מוסמך. את כללי הבטיחות הבסיסיים אפשר ללמוד בקורסים המוצעים לטיפוס על קירות המלאכותיים. כשמגיעים לשטח, מומלץ לקבל הדרכה נוספת על התאמה של דרכי האבטחה לשטח, משום שהתנאים - והסכנות -בשטח, שונים מכל הבחינות.
2. ערכו תרגול: לא משנה כמה לומדים, אי-אפשר לצאת מקורס ולדעת הכל. חשוב מאוד לתרגל, להתנסות, להמשיך ללמוד ולשאול שאלות. אם יש לכם אפשרות לטפס בהתחלה עם מישהו מנוסה, זה יכול לעזור.
3. הפעילו שיקול דעת: על המטפסים להתאים את רמת המסלולים שבהם הם בוחרים לרמת הטיפוס שלהם, לבחור במסלולים ובתנאים שאיתם הם מסוגלים להתמודד, ולהתחשב בכל הגורמים העלולים להשפיע עליהם: הקושי הטכני במסלול, התנאים הטבעיים המשתנים והמידה שבה ניתן לאבטח את המסלול. כמו כן, חשוב מאוד להקפיד לא לקחת איתכם אנשים כל עוד אתם לא מנוסים מספיק.
4. בחרו ציוד מתאים: חובה להשתמש בציוד מתאים ותקני, ובשום אופן אל תוותרו על קסדה.
5. שמרו על הטבע: בשמורות הטבע יש לטפס רק באזורים המותרים והמוגדרים לצורך כך. טיפוס במקומות שאינם מיועדים לכך עלול לפגוע בבעלי החיים ובשמורה.
"לילדים יש יתרון בטיפוס," אומר חנינא קליא, שעובד שנים רבות בהדרכת טיפוס שטח לילדים. לדבריו, "לא צריך ללמד ילדים איך לטפס, הם פשוט יודעים. ילדים מאזנים את עצמם היטב וממקמים את עצמם במקום הנכון באופן מאוד טבעי. רוב המבוגרים כבר שכחו איך עושים את זה."
חנינא מוסיף כי, "טיפוס זה סוג של משחק, וילדים אוהבים לשחק. זו גם לא 'התמודדות נגד' אלא 'התמודדות עם' (הקיר, עצמך.( מצד שני זה משהו שעושים עם עוד אנשים, כי ילדים לא יכולים לטפס לבד."
חנינא מציע להורים לתת לילדים להתנסות בטיפוס, אבל לא לדחוף אותם להמשיך בכך, אם הם לא רוצים או חוששים. לדבריו, בכל מקרה, ילדים שיאהבו את הטיפוס יישארו בתחום או יחזרו אליו בשלב מאוחר יותר.
איפה מטפסים? כמעט בכל הקירות המלאכותיים בארץ מתקיימים חוגים לילדים. ניתן גם לצאת לשטח עם מדריך מוסמך שעובד עם ילדים.

"טיפוס זה סוג של משחק" (צילום: ויז'ואל פוטוס)
פרט לעין פרת, יש עוד כמה אתרים בטבע בהם ניתן לטפס. בין המומלצים: "גיתה," "המצוק הנעלם" ו"מצוק היונים" בצפון הארץ, נחל זנוח (שפתוח רק בעונות מסוימות בהתאם לקינון הציפורים) במרכז, וכן פארק תמנע ונחל תמרים בדרום, בהם אפשר לטפס גם בחורף.
חלק מהקירות המלאכותיים ממוקמים בתוך חלל סגור וחלק בחוץ, וברובם מתקיימים חוגים לילדים ולמבוגרים. עם זאת, לא בכולם ניתן לשכור נעלי טיפוס. את רשימת אתרי הטיפוס המלאה ניתן למצוא באתר המועדון האלפיני הישראלי.