הָיִיתִי גְּדֵלָה בְּבַיִת לָבָן,
סֻכָּרִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת עַל מִטָּתִי.
דִּירוֹת עַל שְׁמִי הָיוּ נִקְנוֹת,
בִּשְׁכוּנוֹת קְטַנּוֹת בָּהֶן אוֹר צָהֹב,
נוֹפֵל מֵחַלּוֹנוֹת, וּדְקָלִים צְבוּעִים בְּעֹמֶק מִדְרָכוֹת.
אִם אִמָּא שֶׁל אָלֶכְּס הָיְתָה אִמָּא שֶׁלִּי אָז
הָיוּ לִי זוּג עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת מְאוֹד
וּמִתַּחְתָּן הָיוּ לִי שָׁרָשִׁים רוֹמָנִיִּים.
הָיִיתִי בֵּן. הָיִיתִי אָלֶכְּס.
גַּב זָקוּף. אַף עָבֶה. זַיִן. וְיָדַיִם גְּדוֹלוֹת.
אוֹפַנּוֹעַ הִתְרַסֵּק יוֹם אֶחָד בֵּין רְחוֹב פִּנְקָס
לְדֶרֶךְ נָמִיר.
קַעֲקוּעֵי הַדָּם שֶׁלּוֹ יָכְלוּ לְצַפּוֹת אֶת עוֹרִי לְאַט, רְוָחִים רְוָחִים.
בֵּין נְקֻדּוֹת הַחֵן.
יָכֹלְתִּי לִישֹׁן תַּחַת מַצֵּבָה בִּמְטוּלָה
וְלֹא לָשֵׂאת שׁוּם מַבָּט אֶל
אִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת.
נִרְאֶה לִי
שֶׁשָּׁבַרְתִּי אֵיבָר נִסְתָּר בְּגוּפִי
וְגַם אוֹתִי
כְּדַאי לִשְׁלֹחַ לְבֵית הַבְרָאָה.
שְׂעָרִי סָתוּר בַּלַּיְלָה,
מוּל הַמַּרְאָה, עֵינַי קְרוּעוֹת לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים
פַּעַם אֲנִי שָׁם וּפַעַם אֲנִי כָּאן,
וּמָתַי מְקַבְּלִים הַפְנָיָה מֵרוֹפֵא,
הַיְדְרוֹקְלִינִיקָה מְלַוָּה אוֹתִי בְּמָה שֶׁמְּכַנִּים אֲנָשִׁים
טַלְטֵלוֹת רִגְשִׁיּוֹת,
אֲנִי צוֹעֶדֶת בְּמִסְדְּרוֹנוֹתֶיהָ,
וְרוֹצָה לִזְרֹק לַמַּיִם אֶת כָּל הַמַּחְבָּרוֹת.
מִישֶׁהוּ בְּחָלוּק לָבָן מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי
שֶׁאַרְפֶּה אֶת הַשְּׁרִירִים
וַאֲנִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם מֵעַל לְצִנּוֹרוֹת חֲשׂוּפִים
וְנִכְנַעַת לָרוּחַ בַּדְּלָתוֹת הָעֲזוּבוֹת.
הַיְדְרוֹקְלִינִיקָה שׁוֹתֶקֶת כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶקֶת
נָמָה כְּשֶׁאֲנִי נָמָה
וִישֵׁנָה כְּשֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה.
כְּשֶׁאֲנִי קָמָה, הַיְדְרוֹקְלִינִיקָה לֹא קָמָה.
הִיא תּוֹקַעַת פִּגּוּמִים בַּאֲדָמָה כְּחֻלָּה
מְכוֹפֶפֶת רֹאשָׁהּ וְלֹא נוֹתֶנֶת לְאִישׁ
לִגְבּוֹת מִמֶּנָּה חֲלָקִים.
השירים לקוחים מתוך ספר השירה הראשון של שרי שביט, שיראה אור בהוצאת אחוזת בית, ויעסוק בפרידה מאם ובהוויה האורבנית. שביט היא זוכת פרס "שירה על הדרך" לשנת 2007, ומחברת הספר "ברוריה הפקות" (בהוצאת זמורה-ביתן, 2009).