שירי הכדורגל בשירה העברית נוצרו בהקשר פואטי-היסטורי רחב המכונה "פופואטיקה": פואטיקה המושפעת מתרבות פופולארית (וראו בקרוב מאמרי בנדון: כתובת 3, 2010). המשורר הפופואטי העברי המובהק הראשון היה נתן אלתרמן. שירי "רגעים" ו"הטור השביעי" העניקו לשירה העברית את האופק הפופולרי, בין אם הוא רציני ובין אם הוא מהתל.

נבחרת אנגליה. פופואטיקה להמונים (צילום: רויטרס)
שירים אלו עסקו בין השאר בספורט, בקולנוע, בפרסום, בתקשורת המונים וכדומה, ולכן אין זה מפתיע שאלתרמן כתב את שירי הכדורגל הראשונים בשירה העברית (1936, 1956). מאז אלתרמן פרסם את שירי הכדורגל שלו, מוטיב הכדורגל חלחל באיטיות רבה לשירה הישראלית.
ככל שחלפו השנים השימוש בו היה לרווח יותר והעשור האחרון היה הפורה ביותר מבחינת שירי כדורגל שפורסמו. מכאן הפופואטיות, בין אם היא באה לידי ביטוי בשירי כדורגל בפרט ובין אם היא באה לידי ביטוי בשירה שעסקה בתרבות פופולרית בכלל, היא ההשפעה הספרותית בעלת אורך הנשימה הגדול ביותר של אלתרמן על השירה העברית.
פִּתְאוֹם הָיָה מוֹפִיעַ קַלַּוַואנִי בִּצְעָקוֹת:
"אִם אֲנִי לֹא מְשַׂחֵק אֵין מִשְׂחָק!"
הָיִינוּ מַפְסִיקִים אֶת הַמִּשְׂחָק וּמַתְחִילִים מֵחָדָשׁ.
יָדַעְנוּ שֶׁהוּא חַיָּב לְנַצֵּחַ
כִּי אַחֶרֶת יִהְיוּ מַכּוֹת
אָז נָתַנּוּ לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת כֻּלָּם
וּבַסּוֹף לְהַבְקִיעַ.
כְּשֶׁכֻּלָּם כְּבָר רָצוּ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה
הוּא הָיָה מִתְעַצְבֵּן
מַרְבִּיץ לָרִאשׁוֹן שֶׁתָּפַס
וּבוֹעֵט אֶת הַכַּדּוּר לַגַּג.
כָּבוֹד לַסְּפּוֹרְט!
קוֹל תְּרוּעָה וְתֻפִּים!
הַמַּרְאֶה מַקְסִים כַּחֲלוֹם בָּדוּי – – –
הַטְּרִיבּוּנָה נוֹהֶמֶת כְּעֵדֶר דֻּבִּים.
הַשּׁוֹפֵט לוֹחֵשׁ וִדּוּי.
הָרֶגֶל בּוֹעֶטֶת. הַיָּד מַכָּה לָהּ.
פְּצוּעִים בְּשׁוּרָה עוֹבְרִים.
אַל נִקְרָא יְדִיעוֹת עַל חֲזִית מַקַלֶה,
נֵלֵךְ לְמִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל עִבְרִי!
תּוֹדָה לְכֻלְּכֶם, רַבּוֹתַי סְפּוֹרְטָאִים,
עַל חֶזְיוֹן הַפְּלָאוֹת הַמַּרְהִיב – – –
טוֹב בְּאֹפֶן פִּיקַנְטִי כָּזֶה וְטָעִים
לְחַבֵּב אֶת הַסְּפּוֹרְט עַל תּוֹשָׁבֵי תֵּל-אָבִיב.
טוֹב לִרְאוֹת אֵיךְ בָּחוּר אֶת שִׁנָּיו מְאַסֵּף
וּמוּבָל אֶל מִטַּת בֵּית-חוֹלִים צִבּוּרִי,
רָצוּץ וְנָפוּחַ כֻּלּוֹ וְשׁוֹאֵף
לְ"נֶפֶשׁ בְּרִיאָה בְּגוּף בָּרִיא"!
לזכר פרנץ פושקאש

סומק. מחווה לפושקאש (צילום: עידן הובל)
כְּשֶׁפֶרֶנְץ פּוּשְׁקַאשׁ הֵנִיף אֶצְבָּעוֹת
כְּאַנְטֶנוֹת עַל גַּג גּוּפוֹ
אֶפְשָׁר הָיָה לִקְלֹט אֶת
קוֹל נְשִׁיקַת הַשְּׁפִּיץ בִּלְחִי הַכַּדּוּר.
בַּיָּמִים הָהֵם הָיָה מִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל קָרוֹב
לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַדֶּשֶׁא שֶׁלֹּא צָמַח בּוֹ
הָיָה רַךְ כְּפָרֹכֶת עַל אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.
לָאֲרָיוֹת שֶׁנִּרְקְמוּ שָׁם הָיוּ רַגְלֵי זָהָב,
וּפֶה שֶׁנִּפְעַר לִשְׁאֹג 'יֵשׁ אֱלוֹהִים' בְּקוֹל שֶׁרַק
אֲנַחְנוּ שָׁמַעְנוּ.
אֱלֹהִים אֶחָד הָיָה בִּפְנִים, מְגֻלְגָּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה,
וֶאֱלוֹהִים אַחֵר, הוּנְגָּרִי, רָץ רָחוֹק רָחוֹק בַּמִּגְרָשׁ
שֶׁעַד אֵלָיו, כָּךְ הֶאֱמַנּוּ,
הִגִּיעַ קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת.
כְּמוֹ מַזְגָן עִילִי
אֲנִי מְפֻצָּל בְּתוֹךְ
גּוּפִי.
רֶגַע קַר לִי,
כַּדּוּר מְסוֹבָב לָרְחָבָה;
רֶגַע חַם לִי,
הַרְחָקָה בִּנְגִיחָה.
קַר לִי – חַם לִי,
הַהֲגַנָּה כְּמוֹ מְסַנֶּנֶת,
מַלְכֹּדֶת הַנִּבְדָּל מְסֻכֶּנֶת
לֹא לִסְמֹך עַל הַקַּוָּן
לְהַעֲבִיר זְמַן
לְחַלֵּץ
נְקֻדָּה
יַאלְלָא! לִישֹׁן, יַלְּדִי,
הַכַּדּוּרֶגֶל נִגְמַר, לַיִל חָם
רַד, חֲתוּלִים מְחַפְּשִׂים בַּפַּחִים,
הָרְחוֹבוֹת גּוֹוְעִים מֵחַמְסִין,
הַשְּׁכוּנָה הָלְכָה לִישֹׁן, בּוֹא
אֶל אִמָּא, אֶקַּח שִׂפְתוֹתֶיךָ הָאַדְמוֹנִיּוֹת
לִפְנֵי שְׁנָתְךָ.
אֵיךְ שׁוּב הִסְתַּבַּכְנוּ
אֵיךְ הִסְתַּבַּכְנוּ שׁוּב
בִּקְרָבוֹת תַּחְתִּית.
זוֹהִי דַּרְכֵּנוּ,
זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים.
לְהִלָּחֵם נֶגֶד יְרִידָה.
הַוָּתִיקִים בַּיָּצִיעַ כְּבָר רְגִילִים
יוֹדְעִים שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת
בִּשְׁבִילֵנוּ.
הַצְּעִירִים, הַטּוֹעֲמִים לָרִאשׁוֹנָה אֶת טַעַם הַתְּבוּסָה,
לוֹמְדִים אַט אַט
לֶאֱהֹב אֶת הַמַּר
מִתּוֹךְ הַיְדִיעָה שֶׁמִּלְּבַד הַמַּר
אֵין לָנוּ דָּבָר.
אִם לֹא דַּי בְּכָךְ,
הַנַּעֲרָה שֶׁלִּי גַּם הִיא
נִלְחֶמֶת נֶגֶד יְרִידָה.
הַיְרִידָה שֶׁלָּהּ לִי
וְהַיְרִידָה שֶׁלִּי לָהּ.
עַל הַיְרִידָה שֶׁלָּהּ שֶׁלִּי, הִיא אוֹמֶרֶת:
"תִּשְׁמַע, לֹא שׁוֹלְפִים
אֶת כָּל הַשְּׁפָנִים
בְּיוֹם אֶחָד",
שֶׁזֶּה דֶּרֶךְ אַגַּב תֵּרוּץ נָפוֹץ
לְכָזוֹ שֶׁלֹּא יוֹדַעַת לִמְצֹץ.
עַל הַיְרִידָה שֶׁלִּי לָהּ אוֹמֶרֶת:
"אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת".
טוֹב, נִיחָא.
אַךְ מָה יֵשׁ כָּאן לֹא לֶאֱהֹב?
לְשׁוֹנִי יְדוּעַה בַּחוּצוֹת.
רָגִיל אֲנִי לְטַעַם מַר.
מִלְּבַד זֹאת,
אֵין לִי דָּבָר.
לאחי, יפתח
16:07
מְכוֹנִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מְסֻדָּרוֹת בַּחַנְיוֹן
כִּמְגָדִים בְּקֻפְסָה. מַחְנֶה כְּבוֹלֵעַ קֻבִּיָּה
רֵיקָה,
מְתוּקָה.
16:10
עַל רִצְפָּה
לְיַד קֻּפָּה
פְּסֵיפָס אוֹלִימְפִּי עַתִּיק
חֻלְצוֹת
מִצְחִיּוֹת
אֶצְעָדוֹת
זַמְבּוּרוֹת
17:06
כִּדְרוּרִים מְיֻתָּרִים
מְסִירוֹת עֲקָרוֹת
אַכְזָבוֹת זְעִירוֹת
עֵצוֹת יְקָרוֹת וְאֵין
מִי שֶׁמְּלַקֵּט, מְסַדֵּר וּמְנַפֶּה.
17:07
לְהַחְלִיף שִׁיטַת מִשְׂחָק
לְהַחְלִיף מָגֵן
לְהַחְלִיף מְאַמֵּן
לְהַחְלִיף לַיְן מֵן
לְהַחְלִיף כִּסְּאוֹת
לְהַחְלִיף מִזְנוֹן
(הַקּוֹלָה כְּמוֹ מַיִם)
לְהַחְלִיף לוּחַ תּוֹצָאוֹת
(תָּקוּעַ בַּדַּקָּה הַשְּׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם)
לְהַחְלִיף דֶּשֶׁא
וְשָׁמַיִם
לְהַחְלִיף תִּלְבּוֹשׁוֹת
לְהַחְלִיף מְקוֹמוֹת
לְהַחְלִיף, לְהַחְלִיף.
17:35
מוֹכֵר הַנַּקְנִיקִיּוֹת מְכַוֵּן
אֶת רְצוּעַת הַתְּרִיס
שֶׁל מַגָּשׁ הָעֵץ.
"אַרְטִיק בּוֹא הֵנָּה".
הַנַּעַר נוֹטֵשׁ
אֶת אַבְזָם-הַוִּסּוּת
וּמִתְנַדֵנְד הָלְאָה.
בַּטְּרִיבּוּנָה
הַכֹּל עוֹלֶה פִּי שְׁנַיִם:
גַּרְעִינִים, קַרְטִיב דֻּבְדְּבָנִים,
קוֹלָה (בְּכוֹסוֹת קַרְטוֹן
מִטַּעֲמֵי בִּטָּחוֹן)
וּבְכָל זֹאת קוֹנִים.
18:20
הַקָּהָל כְּבָר קָם.
הַגְבָּהָה. כַּדּוּר
בָּרֶשֶׁת הַגְּבוֹהָה:
בּוּדְ –
הָא!
ד"ר גלעד מאירי ערך את "קורה פנימית" – אנתולוגיית שירי כדורגל (מדיה 41 בע"מ, 2009), שחלק מהשירים המובאים כאן לקוחים ממנה. בקרוב ייצא ספר שירים חדש מפרי עטו שייקרא "חיפוש מתקדם" (כרמל). מאירי חבר קבוצת משוררי "כתובת". מנהל את מקום לשירה ואת "מטר על מטר", פסטיבל ירושלים לשירה, אשר בו תוצג לרגל המונדיאל תערוכת חורים ברשת – שירה, טקסטיל וכדורגל בגלריה ברבור
לשירים נוספים של מאירי לחצו כאן