ראיתם פעם "מרוקאי" זוכה במיליון?

בישראל 2010 אין כמעט משמעות לעדה, להעדפה מינית או לדעה פוליטית, אלא אם כן יש לך תכונה אקזוטית אחת - אתה חרדי. ריקי רט מנצלת יום של כותרת חיובית על חרדי כדי לצאת ולומר: די להתייחס למגזר הזה כגוש שחור אחד

ברכות למשה אבו-עזיז, המתמודד שגרף את כל הקופה וזכה במיליון שקל בתוכנית אחד נגד מאה. הכותרות היום בישרו על "האברך החרדי שגרף את המיליון", ואל החגיגה הצטרפו אתרי האינטרנט החרדים שדיווחו על "קידוש השם בפריים-טיים של ערוץ 2". לא אתפלא אם לאור השמחה גם כותרות השבועונים החרדים של סוף השבוע יצטרפו לחגיגה ויספרו על הרב שזכה במיליון שקל בתוכנית ששודרה ב"מדיה המשודרת", שם הקוד לטלוויזיה, במחוזות שבהם "הישרדות" היא בעיקר מציאות כלכלית.

 

מתי בפעם האחרונה נתקלתם בכותרת "שמאלני זכה במיליון שקלים בתכונית טלוויזיה", "לסבית גרפה את המיליון" או "המרוקאי שזכה בכל הקופה". סביר להניח שלא לאחרונה, ולא בגלל העובדה שמעטות התוכניות שבהן זוכים במיליון שקלים. בישראל 2010 אין כמעט משמעות לעדה, להעדפה מינית או לדעה פוליטית, אלא אם כן יש לך תכונה אקזוטית אחת - אתה חרדי.

 

שהרי אין כותרת "אמא הרעיבה את בנה" מושכת טוקבקיסטים כ"חרדית ממאה שערים, אם ל-17 פעוטות, חשודה בהרעבת בנה". אין דומה "מורה חשוד במעשים מגונים", ל"אברך המשי החרדי ועלילותיו בחיידר". לא משנה ש"החרדים" הם כבר מזמן לא דבוקה שחורה ואחידה אחת שמרוכזת בגטו בשכונה ירושלמית, אלא מגזר המונה מאות אלפי אנשים שבהם גם חרדים מודרניים המשולבים בחיי העשייה של מדינת ישראל, בצבא ובכלכלה, לצד חסידי נטורי קרתא ששורפים בחדווה דגלים ביום העצמאות.

 

הזכייה - לא קידוש השם

למי שמסתכל על הציבור הזה כאל גוש אחד כדאי אולי להיעזר במשקפי התלת-מימד שרכש לצורך הצפייה בהישרדות כדי לבדוק למי מתכוונת הכותרת המקטלגת "חרדי".

 

האם זה לבחור הליטאי מביתר עלית שתורתו אומנותו ביום ובליל, או למי שהצהיר "תורתו אומנותו" ובינתיים מתפרנס בעיקר מאומנותו? לבחורה מבני ברק שלומדת משפטים במכללה לנשים חרדיות או למי שבחרה לגדל משפחה ברוכת ילדים? למי שהותיר אחריו הורים מתביישים והתגייס לצה"ל או למשתמט שהצהיר על בעיות רפואיות והשתלב בעסק של אביו? לאשת האברך שקונה "מעדנים" רק "לכבוד שבת קודש", או לאשת ההייטק שמכירה את כיכר המדינה יותר מאשר את כיכר השבת? כשמתבוננים היטב, מגלים שעשרות גווני אפור, אפור-כהה ושחור יוצרים את השחור-שחור המאיים הזה.

 

הרשימה הזאת ראוי היה לה להיכתב בימים של התקפות על המגזר החרדי, אלא שדווקא ביום שבו חרדי (שאגב מצהיר על עצמו כמפד"לניק החובש כיפה שחורה לבקשת אשתו) מגיע לכותרות בהקשר חיובי, זה הזמן לומר "אל תקטלגו", בלי להיתפס כמי שמנסה להתגונן או לברוח מאיזו אחריות מדומה. זה הזמן לומר אל תסתכלו בכיפה הסרוגה/ בכיפה השחורה/ בפאה הטבעית/ בשביס, אלא במה שיש מתחתם. החיים הם לא שחור לבן.

 

משה אבו עזיז הוא לא "מקדש שם שמים" בעיניי, כמו ש"אמא טאליבן" היא אינה "מחללת שם שמיים" בעיניי. אלוהים גדול מכדי להיעזר ביח"צנים בשר ודם, בין אם הם פושעים ובין אם הם גאוני טריוויה.