מה משמעות קידוש הלבנה? זה לא מנהג פָּגָנִי?

None

שאלה:

 

מה העניין של קידוש לבנה? האם אין בזה כעין עניין פָּגָנִי של עבודת הירח? (ענת)

 

תשובה:

 

ענת שלום,

 

א. כל מצווה ומנהג שעושים ונוהגים ישראל, יש בהם כמה צדדים: בצד הנגלה ובצד הנסתר. יש דברים המובנים בצד הנגלה שבהם, גם אם יש בהם צדדים נוספים, נסתרים, פנימיים. ויש מצוות ומנהגים שצִדם הנגלה אינו ברור ומובן, ואף על פי כן אנו מקיימים אותם, מצד הסכמתנו וידיעתנו שתקנות חכמים יסודם בדברים עמוקים, אשר לפעמים אין דעתנו מגעת להבינם.

 

ב. מנהג קידוש הלבנה נזכר כבר בתלמוד הבבלי: (מסכת סנהדרין דף מא עמוד ב). הגמרא דנה שם בזמן המאוחר ביותר לקידוש לבנה, אם הוא עד ז' בחודש, או עד ט"ז בו.

 

בהמשך מובאת אמירתו של ר' יוחנן: "כל המברך על החודש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה". הדבר נלמד מהשוואת פסוקים: לגבי קידוש חודשים (שמות י"ב) נאמר: "החודש הזה", ובשירת הים (שמות ט"ו) נאמר: "זה אלי ואנווהו". בשני המקומות משותפת המילה "זה".

 

מצווה זו חשובה כל כך, עד שאמרו שם: "תנא דבי רבי ישמעאל: אלמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חודש וחודש - דיים". והיינו, אילו הייתה לישראל רק מצווה אחת בחודש - מצוות קידוש לבנה - דיין, וזאת מכיוון שיש במצווה זו מעין קבלת שכינה.

 

ג. כמה פירושים נאמרו בהבנת מאמרי חז"ל אלה:

 

א. בגלותנו אין אנו יכולים לעלות לירושלים ולראות פני השכינה, אף על פי כן לא פסקנו להשתוקק לכך. וכל אימת שאנו רואים לבנה בהתחדשותה אנו נזכרים במה שהבטיח הקדוש-ברוך-הוא לחדש גם אותנו, ועוד נזכה ונעלה ונראה ונקבל פני השכינה. וכבר אמרו רבותינו ז"ל: 'חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה', והרי בצאתנו לראות חידוש פני הלבנה ולברך עליה, אנו מחשבים בלבנו על התחדשותנו ושיבתנו למקום מקדשנו ששם השכינה, ומעלה עלינו הכתוב כאילו כבר קיבלנו פניה היום. (ס' התודעה ע"פ פירוש המהרש"א)

 

ב. לפי שרואים בלבנה מעשה ה' יתברך וגבורתו יותר מכל הכוכבים שאין תנועותיהם נראות וכו', והיא לנו כהקבלת פני השכינה בכל חודש, שיוצאין לראות מעשי ה' וגודל מעשיו. וגם יש סוד בהתחדשות הלבנה שרומזת על השכינה. (שם בשם הלבוש)

 

ג. טעם מעין הסוד. עניין 'שכינה' זה, גילוי כבודו יתברך בתוך מעשי בני אדם ובתוך מערכות הטבע, כעניין וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם - בתוך מעשיהם. ואף על פי שהאדם אוכל ושותה, וחורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה כשאר כל אדם, השכינה שורה בתוך כל מעשיו. אימתי? כשהוא מאמין ויודע וחושב בלבו תמיד כי הכול מה' יתברך. אך אם האדם חושב בלבו ח"ו, כֹּחי ועוצם ידי, והכול מן הטבע ובכוח מערכות הכוכבים, אזי הוא דוחק רגלי שכינה. ולכן כשישראל יוצאין לברך לקדוש-ברוך-הוא על הלבנה שנתחדשה במאמרו, כי 'ללבנה אמר שתתחדש', הרי הם מעידים על עצמם ועל כל העולם שכל מערכות הטבע, ובכללם מעשי ידי אנוש - הכול מהשי"ת ואין עוד מלבדו, וזוכים בזה שתשרה שכינה בכל מעשי ידיהם. (שם)

 

ד. כמה טעמים נרמזים בנוסח ברכת הלבנה, אשר זו לשונה: "ברוך… אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם, חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועל אמת שפעולתו אמת. וללבנה אמר שתתחדש, עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך אתה ה' מחדש חודשים." בברכה אנחנו מוצאים התייחסות לכוחות הטבע ורמז להתחדשות מלכות ישראל; אחריה אנו מזכירים את "דוד מלך ישראל חי וקיים", כמזכירים לעצמנו את התחדשותה של מלכות בית דוד, ומברכים זה את זה בברכת "שלום עליכם", כאומרים ששאיפתנו בהחזרת השכינה ומלכות בית דוד להביא שלום בינינו ובין העולם. עוד נאמר בפוסקים, שכשהוא מברך, תולה עיניו למעלה פעם אחת לראות את הירח בשעת ברכה, ואינו מסתכל בה יותר, שלא ללבנה אנו מכוְּנים לבֵּנו אלא למי שבראהּ.

 

ה. נמצא, שלא זו בלבד שאין במצווה זו משום התייחסות ללבנה, אלא אדרבה, יש בה הודיה לרבש"ע שברא את כל המציאות וגם את כוחות הטבע כולם לטובתנו. בברכת הלבנה אנו מודים לו על פעולותיו בעולם (בדומה לשאר ברכות ההודאה על תופעות טבע, כמו הרואה את הים הגדול, את הקשת וכו'), ומבקשים שיחדש גם את הופעתנו השלמה בעולם, בחידוש מלכות בית דוד ובחזרת השכינה לארץ ועלינו. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)