פורטוגל-חוף השנהב: כמו חלב שנשכח במקרר
כנראה שזהו טבעו של בית מוות בטורנירים גדולים - מבטיח הרבה ומקיים מעט. וגם: דרוגבה מקבל כבוד, האוהדים חוזרים למסורת ומיהו נער הפוסטר של הכדורגל העולמי. עמרי פולק היה בפורט אליזבת והתאכזב כמו כולם
כנראה שזהו טבעו של בית מוות בטורנירים גדולים - מבטיח הרבה ומקיים מעט. ההרגשה דומה לחבר טוב שמאכזב אותך שוב ושוב - אתה לא מצפה לכך וזה מפתיע אותך כל פעם מחדש.
למשחק בין חוף השנהב לפורטוגל, במסגרת בית המוות של מונדיאל 2010 - בית ו', היה פוטנציאל גדול. אבל בפועל הוא לא התעלה לרמות להן ציפינו, בטח בהתחשב בעובדה ששניים מהכוכבים הגדולים ביותר של הכדורגל העולמי - כריסטיאנו רונאלדו ודידייה דרוגבה - רצים על הדשא.
בסיום אמר סוון גוראן אריקסון, מאמן חוף השנהב, כי הוא "מרוצה מההופעה שלנו, בכל מה שקשור לעמידה על המגרש והמשמעת הטקטית". אולי זאת הבעיה של המונדיאל הנוכחי, המחסור בכדורגל שמח ותוקף. אותו כדורגל שציפינו לראות מהחבורה של חוף השנהב.
כרגע הטעם שנותר מחמשת ימי המשחקים מעט חמוץ, כמו חלב שנשכח במקרר יום אחרי תאריך התפוגה שלו - אפשר להוסיף אותו לפה, אבל מרגישים שזה לא אותו טעם.
כבוד של מלך, מלך הפילים
קשה לתאר במילים את הרעש וההתרגשות שהיו באצטדיון נלסון מנדלה ביי עת הורם דגל החילוף ועל השלט האלקטרוני הופיע מספר 11, זה של דידייה דרוגבה.
החלוץ זכה לכבוד של מלך, כיאה למלך הפילים. אפילו השופט רץ ללחוץ את ידו. לבדוק את הגבס המדובר על ידו, אבל קודם ללחוץ את ידו.
עד אותה עת נראה היה כי הוא החתיכה החסרה בפאזל של הנבחרת האפריקנית - זה שישים את הרגל או הראש במקום הנכון ויכוון את הכדור לרשת הפורטוגלית. למרבה הצער של אריקסון זה לא קרה, השטף ההתקפי נעצר והיוזמה עברה כמעט טוטלית לצד הפורטוגלי. בדקות הסיום חזרו הפילים לתקוף והיו קרובים יותר לכיבוש מאשר רונאלדו וחבריו.
לפני כן התנהלה על הדשא סדנה בעצבים, כשאף אחד מהשחקנים לא מצליח לשלוט באלו שלו. את רונאלדו זה זיכה בכרטיס צהוב לא מוצדק אחרי שהשיב לגאי דמל בעקבות עבירה לא קלה של האחרון עליו.
הכל רעש וצלצולים. כריסטיאנו רונאלדו (AP)
האוהדים: האותנטיות מול הנאמנות הישנה
אוהדי חוף השנהב נהרו אל האצטדיון עד השנייה האחרונה, קבוצה גדולה מהם נחתה בפורט אליזבת פחות משעה לפני המשחק ועשתה את דרכה באוטובוסים אל הגרש. הם נותנים לטורניר גוון אחר, אותנטי יותר - כולם לבושים בצבעי הנבחרת, אבל בבגדים מסורתיים ולא חולצות רשמיות של תאגידי ענק. אהבת הכדורגל והסמל, לא את התעשייה הענקית שנוצרה סביבו.
גם פורטוגל זכתה לתמיכה גדולה מ-37 אלף הצופים באצטדיון היפה. לא מעט מזה תודות להיותו של רונאלדו אחד מנערי הפוסטר של הכדורגל העולמי והקרבה של מוזמביק (לדרא"פ,לא לעיר), הקולוניה שלה לשעבר.