כורתים את הברית שהם יושבים עליה

שתי הדחות כבר מאחורינו, אבל עדיין לא נכרתה אף ברית בין שוכני האי. סמדר שילוני חושבת שזה המרכיב החסר ב"הישרדות אולסטארס". ולא, גם אם נדמה לו שהוא כזה, גיא גולד הוא לא השחקן האסטרטגי שחיפשנו

שבוע אל תוך המשחק (זמן אי), שתי הדחות כבר מאחורינו, וכמו במשחק מונדיאל בלי זמבורה אני עדיין מרגישה שמשהו חסר. קצת קשה לשים על זה את האצבע. מה זה יכול להיות? דן מנו יש, זוג שחושב שהוא הגיע לאי לנופש רומנטי יש, תוכן שיווקי שלא יגמר לעולם (מרק עוף) יש, בחור משוחרר בורג אחד יש.

 

חסר הדבר הזה, נו, המרכיב הבסיסי של כל הפורמט, חלקיק הלגו האלמנטרי, זה שעליו נשען המשחק. אה כן, בריתות. ששה ימים על האי, ועדיין לא נכרתה אפילו ברית אחת, ולא, דר מבטיח לאושר את החסינות שעוד אין לו, לא נחשב אצלי לברית.

יש הכל חוץ מתככים. מתוך "הישרדות אולסטארס"

 

וזה לא שאין חילוקי דעות, יריבויות, שנאה, תחרותיות. מאלה יש די והותר. אבל משום מה אף אחד במשחק הזה עדיין לא ניהל עם עצמו את הדיון בשאלה עם מי הוא רוצה להתקדם? עם מי הוא רוצה להגיע לאיחוד? את מי הוא ינסה להדיח כדי שהוא לא יהיה הבא בתור? המהלך היחיד שנראה כמו ברית, למרות שלא היה כזה, הוא החיבור בתחילת העונה בין גיא לשפקס (הפירוש הוא שומן חזיר, אגב. תקנו אותי אם אני טועה), חיבור שעלה לאושר בכסא שלה בשבט, לפחות נכון לעכשיו.

 

איפה התככים?

קשה לי להאמין שאסטרטגיות קורות ולא מראים לנו אותן, לא בהתחשב בדלילות החומרים הנוכחית, בה שיגועים של בשבקין על מעיין הופכים לחמש דקות לגיטימיות בטלוויזיה. ההפקה לא היתה משמיטה חתיכת אינפורמציה לוהטת כמו כריתת ברית. מדובר בסימפטום שמוכיח דבר אחד: לאנשים שהוצנחו על האי, שחלקם שמעו לראשונה בחייהם על פיסלון חסינות, אין מושג קלוש מה זה אומר לשחק בהישרדות.

 

ומילא הפייבוריטים (אלוהים, כואב לי לקרוא להם ככה), הם ממילא מנצחים. אבל המעריצים רק הולכים ונכחדים, וכל מה שהם יודעים זה שהם רוצים להדיח את גיא. אלא שלגיא יש פיסלון. וכשאין אף ברית, לאף אחד אין מודח מועדף אלטרנטיבי, וכל מה שנשאר זה לראות איך שורד שרירותי אחר הולך.

מי נגד מי? או יותר חשוב: מי בעד מי?

 

באופן מוזר השורדת שהודחה היא השורדת היחידה שהבינה שאם כולם יצביעו לגיא וגיא ישחק בפיסלון, הגולד דיגר יקבע מי יודח. באופן מוזר אפילו יותר, היא היתה בלונדינית. אז במקום שהשבט יסתום את הפה, יעמיד פנים שהוא מדיח מישהו אחר כדי להרדים את גיא ולהדיח אותו עם הפסלון, הם הודיעו לו שזמנו עבר. בסוף אושר הלכה הביתה (סליחה, לאי המתים, איזה קונספט חדשני!), כי גיא שלף את הצפרדע, למרות שמן הראוי היה שיבלע אותה.

 

בחור זהב

גיא גולד. הבחור שלא מפסיק לאיים שהוא מכיר את המשחק, לא פספס אף בור ולא דילג על אף טעות בימים הראשונים על האי. וממש כמו אריאלה, שבטוחה שמתנכלים לה כי היא מבוגרת, ולא כי היא סוציומאטית ויללנית ממורמרת, גולד משוכנע שרוצים להדיח אותו בגלל – תחזיקו חזק - הידע שלו.

 

וזה הבחור שמהרגע הראשון הרים פרופיל בטירוף, הודיע לבחורה שהוא הולך להדיח שהוא מצא את הפיסלון שלה; הבטיח לה הבטחות שווא וגרם לה לחשוף אותו במועצת השבט; התווכח נונסטופ; וסיפר לכולם שהפיסלון אצלו למרות שכל מתלמד יודע שאם חברי השבט יודעים שיש לך פיסלון הם לא "מפחדים ממך", אלא מצביעים לך, כדי לנטרל אותו החוצה. וזאת רק ספירה חלקית.

 

עם כל הצער שבדבר, גולד כרגע רחוק מלהיות האסטרטג שהוא סבור שהוא, הוא רק משחק בחור שמכיר את הישרדות, וחולה אנוש במשחק יתר. שרון היא היחידה שקלטה אותו באמת, ויותר משזה מעיד עליה (אחלה בחורה), זה צועק בעיקר את הרמה הנמוכה של השבט שלה. לצערה ולצערנו היא נפלה על אסופה של שוטי כפר חלמאים, שספק אם יצילו את העונה הזאת מעצמה.

ובינתיים, בשבט השני. קפון עדיין בסרט

 

לא רחוק משם מתנהלים בדכדוך זחוח הפייב - עזבו, חברי השבט השני. גם שם לא למדו כלום משום דבר. דן מנו שוב מאבד שליטה וחוזר להיות השחצן שמתעקש להוביל את האגו שלו בראש השיירה; קפון עדיין יושב טוב על כרטיס פתוח לאולם הקולנוע בו הוא חי, מאמין לפלברות של עצמו; אנגלדר כנראה סופר את הכסף איפה שהוא על האי; ואביגיל, הבחורה היחידה שאשכרה יש לה מה להגיד, כנראה כל כך אהובה על העורכים, שהם החליטו לשמור אותה לעצמם. בברכת "מי הזיז את הזמבורה שלי" חמה, ובבניין האסטרטגיה הבאה ננוחם.

 

בקטנה:

• האם זאת העריכה של שפקס' שמוציאה אותו כמישהו שמהלל את עצמו בסגנון חופשי, או שזה פשוט המלל היחיד שהוא מספק?

 

• האם רק לי אריאלה המחורפנת באי המתים מזכירה את אשת החתולים מהסימספונס?

 

• "54 יום ביליתי עם ערסית שלא עשתה כלום" (דן מנו מפרגן לנעמה קסרי על עונה מצויינת)

 

• "שרון קלטה אותי מהיום הראשון, שאני שחקן אסטרטגי, לא יכולתי להסתיר את זה" (גיא אסטרטג מעולה אבל לוגיקן לא משהו)

 

• "גם אם בין לאדן היה איתי בקבוצה הייתי רוצה לנצח ולא להפסיד" (אוי מרינה, מרינה. לא למדנו כלום מהפעם שעברה?)

 

• "יש לי חבר קטן במכנסיים שרוצה לצאת לשחק" (בחירת מילים לא מוצלחת של גיא גולד. על פחות מזה כבר פסקו לטובת המוטרדת)