ארגנטינה: בלי מסי, עם באטיסטוטה החדש
הכדורגלן הטוב בעולם עוד לא הגיע למונדיאל ונראה די כבוי, היגוואין נכנס לתפקיד 'באטיגול'. מיקי שגיא על הטוב והרע ב-1:4 של ארגנטינה
הקמע כבר בכיס, אפשר להמשיך הלאה. את הדרך לזכייה במונדיאל 1986, פתחה ארגנטינה עם ניצחון על דרום קוריאה (1:3). הפעם אפילו שיפרנו את התפוקה וחגגנו 1:4, אבל זה לא יעזור כלום, אלא אם גם השורה התחתונה תהיה אותה אחת - הנפת הגביע.
הדבר המעודד הפעם הוא שבניגוד לעבר, אחרי שנכווינו כל כך הרבה פעמים בחגיגות מוקדמות, הניצחון השני בדרום אפריקה 2010 התקבל באיפוק. לפני ארבע שנים, בגלזנקירכן, הייתי חלק מהאופוריה אחרי ה-0:6 על סרביה בשלב הבתים. הקהל נשאר לחגוג בטירוף שעה ארוכה אחרי המשחק וכעבור שבוע וחצי הגיעה המכה בדמות הדחה ברבע הגמר.
הפעם ראוי לציין את האיפוק של אוהדי התכלת-לבן שאמנם חגגו ביציעים לפני ובזמן המשחק, אבל אחריו שמרו על איפוק יחסי, בידיעה שהכל רק מתחיל. עם כל הכבוד, זה רק טו דאון, פייב טו גו, והשתיים שעברנו הן לא בדיוק מעצמות, עם כל הכבוד לניגריה ודרום קוריאה.
החדשה הטובה המרכזית מהמשחק הזה - ב'סוקר סיטי' המרשים גונסאלו היגוואין השאיר מאחור את נאחס ההחמצות מול ניגריה ב'אליס פארק' וחגג שלושער שייתן לו המון ביטחון להמשך. זה בדיוק מה ש'פיפיטה' היה צריך כדי להיות החלוץ האימתני של ריאל מדריד, ולא זה ההססן, שחושש כל העת מהצל של דייגו מיליטו על הספסל.
אם תרצו, אפשר להגיד שהיגוואין הוא סוג של גבריאל באטיסטוטה החדש. 'באטיגול' היה זה שכבש שלושער במונדיאלים של 94' (נגד יוון) ו-98' (מול ג'מייקה), הפעם הגיע תורו של היגוואין, שהרשית מול הקוריאנים את כל מה שהחמיץ מול הניגרים. לא שערים מרשימים, אבל כן כאלה שמספר 9 קלאסי כמוהו זקוק להם כדי להתעורר לקראת ההמשך (אגב באטיסטוטה - גם הוא הצטרף לרשימה הארוכה ונפל קורבן לשוד בדרום אפריקה).
ואם כבר, אז חדשה טובה נוספת (יחסית) - ארגנטינה עם שש נקודות וחמישה שערי זכות משני משחקים. מרשים לכל הדעות, אבל כל זה, שימו לב, בלי לאו מסי. עם כל הכבוד למספר הברקות פה ושם מול ניגריה, השחקן שנחשב לכדורגלן הטוב בעולם עדיין לא הגיע למונדיאל הזה. אחרי הניצוצות במשחק הפתיחה, מסי שוב חזר להיות סוג של צל שנעלם כשהוא לובש את מדי הנבחרת ולא מזכיר בגרוש את כוכב העל שכולנו מכירים מברצלונה.
מה שיותר מדאיג, זה לא שמסי סתם לא מצליח לבלוט, אלא שהוא למעשה תורם בעצמו להיעלמות שלו. במקום לשחק על הקו ולכדרר באיזור המסוכן של המגרש, הוא כל העת יורד לאחור ואוסף כדורים באיזור קו האמצע, משם הדרך שלו לשער ארוכה ומעייפת הרבה יותר (איפה מראדונה שיגיד לו שאין טעם להגיע לאיזור הקשרים האחוריים?).
אבל יש בעיה אחרת, חמורה ומדאיגה עוד יותר. במשך דקות ארוכות, ארוכות מאוד, מסי נראה כבוי/עייף/חסר חשק. בטלוויזיה רואים רק את השחקן עם הכדור, אבל אם עוקבים אחרי מסי בדקות שהוא בלי הכדור, מבינים חלק גדול מהבעיה.
ליונל מסי. במשך דקות ארוכות שוב נראה כבוי (צילום: AP)
לאו נראה פשוט עייף (כדאי לחשוב שזו הבעיה ולא משהו חמור יותר, שהוא חסר חשק - בנבחרת, ועוד במונדיאל), הוא עומד במשך דקות ארוכות ובמתפרצות הלא מעטות שהיו לנבחרת, במקום לרוץ קדימה, הוא העדיף לעמוד בקו של שחקן אחר כדי לקבל את הכדור. הלוואי שזו סתם התרשמות חד פעמית ואחרי שינוח מול יוון (כדי לשמור עליו לקראת השמינית), נקבל את מסי האמיתי בשלבי הנוקאאוט.
ולסיום, מילה על חונאס גוטיירס. שוב העולם כולו קיבל הוכחה למה אני כל כך נגד השחקן הזה. מילא זה שהוא לא שחקן לרמות האלה, אבל הוא גם הראה כמה הוא טיפש. הבן אדם יודע שיש לו צהוב מהמשחק הראשון ועדיין מוצא לנכון לזרוק את הכדור רחוק, אחרי שריקת פאול נגדו. המשמעות - צהוב שני והיעדרות מהמשחק הבא. לצערי, זה יהיה במפגש לפרוטוקול מול יוון והוא יחזור לשלבים החשובים בהמשך.
לסיכום, אם ניצחנו 1:4 למרות ששיחקנו עם תשעה שחקנים וחצי (כאמור, חונאס לא שחקן ומסי בחצי יכולת), אולי בכל זאת יש סיבה לאופטימיות וניפרד רק עם שיר השבט: Volveremos, volveremos…volveremos a ser campeones, como en el 86'. נחזור, נחזור, נחזור להיות אלופים כמו ב-86'. אמן.