אוכל שוליים

הסיפור המאויר שתקראו עכשיו מתחיל בפוני גזור בבית ספר יסודי ונגמר בכדור לבּנה בקוטר מטר, וחצי כדור ענקי עשוי חסה. כן, אתם עדיין בערוץ האוכל - עובדה שיש בסוף מתכון לגבינת לבּנה ביתית עם שום. קבלו את אליסה וליהי

עוד בבית הספר היסודי, תמיד מצאתי את עצמי בשוליים. אבל לא השתייכתי לשוליים הרדיקליים, שמתאפיינים בתחושה רומנטית של דווקאיזם נגד העולם, כאלה שמאוגדים מעצם היותם רחוקים שנות אור מהאצולה הכיתית. אני השתייכתי לשולי הפמיליה הממלכתית, או במילים אחרות: הייתי החברה המגושמת והמוזרה של הילדה הכי יפה בכיתה. הוזמנתי לכל המסיבות הכיתתיות אבל אף אחד לא חשב לרגע לרקוד איתי סלואו.

 

דבר לא השתנה מאז כיתה ו', ובכל מקום אליו הגעתי פעלה אותה החוקיות, שמנעה ממני את הסיפוק שבלהרגיש חברת כבוד במועדון ששמח לקבל אותי לשורותיו. תמיד מצאתי את עצמי לא לגמרי שייכת, אבל גם לא מנודה מספיק בשביל להכריז שה"מועדון" הוא חרא מקום להיות בו.

(איור: ליהי יעקב) 

 

נחמה פעוטה היא שבתפקיד החברה הטובה שלי כיום נמצאת מישהי עם היסטוריה מרשימה לא פחות משלי של נחיתות חברתית. גם היא העבירה מסיבות כיתה שלמות בלטישת מבטים מאוהבים בנערים שהתנדנדו לצליל טוני ברקסטון עם חברות יותר מקובלות ממנה. גם לה היתה מספיק מודעות אופנתית כדי לגזור לעצמה את הפוני עם מספרי ציפורניים, בניסיון להסיט את תשומת הלב מאוברול הקורדרוי לתסרוקת החדשה (האוברול אכן לא הגיע לכותרות, אבל מחיר הפעולה התברר כיקר מדי). והכי חשוב - גם היא טיפחה את האשליה שיבוא יום שבו לא תהיה עוד אאוטסיידרית.

 

הכרנו ב"בצלאל". מראש אגיד שלא מדובר בתפנית בעלילה. הלימודים לא הפכו אותנו פופולריות, וגם מה שבא אחריהם לא נשא עמו בשורה. אבל איפשהו לאורך הדרך אולי יצרנו קטגוריה משל עצמנו.

 

באחד השיעורים הראשונים ב"בצלאל" התבקשנו ליצור כדור בקוטר מטר מחומר לבחירתנו. להגנת הפסקה הבאה, אסביר שהרצון לחדש הינו נר לרגליהם הלא מנוסות של סטודנטים צעירים, ועד שרוח המהפכנות שוככת (דבר שקורה בדרך כלל עם רכישת ניסיון) הם מבצעים את המשימות שהוטלו עליהם באופן המופרע ביותר, קרי החדשני ביותר שיכלו לעלות על דעתם. בכל מקרה, אני החלטתי לעשות כדור חסה. אחרי אינספור כדורים כושלים שקרסו אל תוך עצמם, כנראה מכובד החדשנות, הוחלט להסתפק בחצי כדור חסה. כדי לא לאבד ניקוד, ואולי אף לקבל בונוס על מקוריות יוצאת דופן, חשבתי להדביק את החצי על מראה כך שההשתקפות תיצור אשליה של כדור שלם.

 

ההבנה לגבי כמה דבילי זה עלול להיראות הגיעה באיחור מה. היא נחתה כשעמדתי בשירותי הנשים יחד עם כיתה של 25 סטודנטים ומרצה נטולת מילים. כולנו בהינו בחצי כדור עצום עשוי מחסה שהודבק למראה שמעל לשורת הכיורים. רק צליל הברז המטפטף הדהד בחלל.

 

את ההשפלה שלי הצליחה למתן רק הצחנה. במפתיע זו הגיעה לא מתאי השירותים - אלא מהכיתה הצמודה, בה חיכו שאר הכדורים ואיתם המאיירת של הטור הזה, שעמדה בתוך שלולית מי גבינה כשלרגליה כדור לבּנה עצום.

 

לקח זמן מה עד שנהיינו חברות טובות ועוד שנים עד שהחלטנו לפתוח בלוג אוכל, אבל אתם יכולים להבין שמדובר במסקנה המתבקשת.

(איור: ליהי יעקב)

 

גבינת לבּנה ביתית עם שום

להכנת הגבינה תצטרכו להצטייד בבד כותנה דק (הכי דק שתמצאו בחנות) בגודל 50X50 ס"מ, קערה עמוקה וחוט עבה באורך מטר. תלייה ללילה אחד תספק גבינה עשירה וטעימה. תלייה של יממה תאפשר לגלגל כדורים ולשמור בשמן זית. לאוהבי האקסטרים - תלייה ממושכת יותר תייצב את הגבינה לרמה שתאפשר להכין גם כדורי ענק. בחורף אפשר לעשות את הפרוצדורה מעל הכיור במקום במקרר.

 

המרכיבים:

1/2 1 ליטר יוגורט 4%

1 גביע שמנת חמוצה של פעם

1 כף שטוחה של מלח

4 שיני שום פרוסות דק

 

אופן ההכנה:

1. מערבבים היטב את כל החומרים.
2. מרפדים קערה עמוקה בבד כך שקצוות הבד יחרגו החוצה מהקערה.
3. שופכים בזהירות פנימה את התערובת, ושמים לב שהבד לא מתקמט ונשאב פנימה אל תוך התערובת.
4. עושים חור קטן בכל אחת מפינות הבד, משחילים דרכם את החוט מושכים וקושרים קשר חזק. מחזקים את הקשר בעוד ליפופים וקשרים.
5. תולים את הצרור בעזרת החוט שנותר ממדף במקרר, וממקמים תחתיו קערה לאגירת הנוזלים. משאירים תלוי למשך לילה אחד לפחות.

כדורי לבנה (צילום: אליסה גויחמן)

 

• אליסה גויחמן היא מעצבת ובשלנית חובבנית. ליהי יעקב היא מאיירת וזללנית מקצועית. שתיהן בעלות הבלוג איכס על אוכל