שעת האורנג'? אופטימיות במחנה הולנד
הבלונד שולט ביציעים, אבל היכולת רחוקה מלהזכיר תפוז מכני כלשהו. שליחינו קפצו לאימון העולה הראשונה לשלב הבא ושמעו מדיק אדבוקאט כי "הולנד יכולה ללכת עד הסוף". האמנם?
22 שנה כבר שהולנד מחכה לתואר גדול. מאז הזכייה הבלתי נשכחת של נבחרת האורנג' ביורו 1988, בימי מרקו ואן באסטן ורוד חוליט הבלתי נשכחים, שהנבחרות הכתומות רק מבטיחות ולא ממש מקיימות. כמה פעמים שמענו, בצדק, שהולנד משחקת את הכדורגל הכי יפה ביורו או במונדיאל, אבל בסופו של יום היא חזרה הביתה בידיים ריקות?
אחרי שבוע וחצי של מונדיאל 2010, יש כבר שתי מסקנות ברורות: הולנד מודל דרום אפריקה רחוקה מלהיות הולנד הטיפוסית של הכדורגל הכי יפה בטורניר, אבל מצד שני, הסולידיות בשני הניצחונות שלה והעובדה שהיא בכלל הנבחרת הראשונה שהבטיחה את מקומה בשמינית הגמר, אולי מסמלות על מגמה חדשה – פחות ברק, יותר יעילות ותוצאות.
גם ב-0:2 על דנמרק וגם ב-0:1 על יפן, הולנד היתה רחוקה מלהרשים או להזכיר סממנים כלשהם של נבחרות עבר אשר זכו לכינוי 'התפוז המכני'. בשני המשחקים, אחרי מחציות מאופסות, ההולנדים נהנו מגברת פורטונה עם לא מעט מזל בשערים שפתחו לה את המשחק בדרך לניצחון. משהו כמו גרמניה הקלאסית שאנחנו מכירים, רק בצבע כתום.
כיאה לנבחרת הראשונה שמבטיחה מקום בטופ-16, יצאנו בראשון בבוקר לתת לה את הכבוד הראוי. כרגיל, כמו רוב יתר הנבחרות במונדיאל, גם הכתומים בחרו להתאכסן בקולג' פסטורלי (אוניברסיטת וויטס במקרה הזה, לא רחוק מאיצטדיון הסוקר סיטי), עם המון ירוק, מעט מאוד אנשים סביב ובעיקר – הרבה מאוד שקט ושלווה.
כבר הבטיחו את המקום בשלב הבא. ווסלי סניידר מחייך באימון (AP)
הכניסה לאימון על בסיס 'כל הקודם זוכה'
בכניסה למתחם מחכים שני הולנדים, צעיר וצעירה (נאה ביותר, כצפוי), הדואגים לחלק את 1,000 הכרטיסים שהודפסו לצפייה באימון של האורנג'. החלוקה, לשאלתכם, היא על בסיס כל הקודם זוכה. אבל אל דאגה, הקופות לא נסגרו. לאימון הגיעו משהו כמו 200 צופים – לבושים כמובן בכמה שיותר כתום, אפילו משפחות שלמות עם תינוקות בתלבושת מלאה – וכ-50 אנשי תקשורת.
אימון השחרור הקל (כרגיל יום אחרי משחק) התנהל באווירה רגועה ונעימה, כך שמרבית הנוכחים, אפילו העיתונאים האירופאים, ניצלו את השמש הנעימה שחזרה ליוהנסבורג אחרי גל קור בימים האחרונים, כדי לתפוס קצת שיזוף.
בורה מילוטינוביץ', ליאו בינהאקר ודיק אדבוקאט (צילום: מיקי שגיא)
הכל התנהל בשקט וברוגע, עד שהגיעו שלושת המוסקטרים. למי הכוונה? שלושה מאמני נבחרות בהווה ובעבר, שגילם המצטבר מגיע ל-194 שנים: הסרבי בורה מילוטינוביץ' (65), שתיעד לא מעט תרגילים במצלמת הווידאו שלו, וההולנדים ליאו בינהאקר (67) ודיק אדבוקאט (62), ה'ילד' שבחבורה.
הגעת המאמנים העירה את כל העיתונאים במקום, שניצלו את המצב למרתון ראיונות עם הנוכחים. בין לבין, כאילו לא די בהמולה התקשורתית הזו, הגיע גם רונלד דה בור, אחיו של עוזר המאמן בנבחרת, פרנק. האחרון הוא לא שחקן העבר היחיד בצוות האימון של ברט ואן מארוויק, שהביא לעבודה לצידו גם את פיליפ קוקו.
ומי עוד קפץ לבקר את החבר'ה? בודווין זנדן
ואם כבר בפגישת מחזור עסקינן עם האחים דה בור, קוקו ושות', אז למה שלא נראה ביציע גם את בודווין זנדן? קשרה של סנדרלנד כבר בן 33, אבל נראה צעיר יותר וגם הוא הראה נחמדות הולנדית טיפוסית, עם הסכמה גורפת להצטלם ולחתום לכל מי שרק ביקש. עבדכם הנאמן החליט לוותר על התענוג, תוך כדי הרהור חוזר על איך יכול להיות ששחקן כזה עוד שיחק בזמנו בברצלונה.
ובחזרה להווה. בזמן שכל זה קורה ביציע, על הדשא אריין רובן ממשיך לצבור דקות אימון שיכשירו אותו לקראת הבכורה שלו במונדיאל, אחרי הפציעה הארורה שכמעט גרמה לו להחמיץ לגמרי את דרום אפריקה 2010. רובן נראה במצב רוח טוב ולא פלא שכמעט כל גול בתרגולים על חצי מגרש הוא חגג כאילו היה זה שער בזמן אמת.
גם קלאס יאן הונטלאר הרשית באימון יותר שערים ממה שיכבוש אי פעם במילאן ואילו מארק ואן בומל וג'וני הייטינחה, שהתעייפו מהריצה הלוך חזור להרמת כדורים באגפים (כמה אפשר לרוץ באימון שחרור באמת? מעניין כמה קילומטראז' הם עושים באימון רגיל אמיתי), פרשו הצידה לחלק חתימות ותמונות למעריצים הצעירים שחיכו מעבר לגדר.
ומה עם ואן מארוויק? הוא המשיך לחלק הוראות טקטיות לגנרלים שלו בהגנה – גרגורי ואן דר וייל, יוריס מטיסן וג'יובאני ואן ברונקהורסט, האחראים הגדולים לכך שההגנה הכתומה הפכה לסוג של קיר. ביציע, בינתיים, המוסקטרים הוותיקים החלו להתקפל ויחד עימם גם האוהדים, שהבינו כי האימון מסתיים לו.
כבר אין מחנאות כמו בתקופה שלו. אדגר דווידס (AP)
מחנאות גזענית OUT, חלום משותף IN
במבט ראשון, אפשר אולי להסיק שבנבחרת הולנד 2010 אין את המחנאות הקלאסית בין הלבנים לשחומי העור, כפי שדאגו תמיד לכבס החוצה אחרי כשלונות
העבר. הפעם, כנראה שוב נדע את האמת רק בהתאם לתוצאה אליה תגיע הנבחרת בסיום המונדיאל.
"אנו שמחים שהעפלנו לשמינית הגמר, אבל זה רק הצעד הראשון בדרך הארוכה", הבהיר במסיבת העיתונאים פוסט האימון שלו, המאמן ואן מארוויק, באפרוריות הטיפוסית שלו. אז האם הסגנון האפור הזה יוליך את האורנג' עד לסוף החלומי? דיק אדבוקאט, כפי שתראו בכתבת הווידאו, חושב שכן. בשלושה שבועות הקרובים נקבל את התשובה הסופית לכך.