מה עיסוקי? התכוונת לשאול כמה אני מרוויח

היא בסך הכל רוצה להתעניין בחייו ובעולמו, לפתח נושא לשיחה, לסנכרן את הידידים שלה ולהניד בראשה: "איזה עולם קטן". בקיצור, להתעניין במקצועו של פלוני, שמאז קין והבל ועד היום הוא הנושא שהבדיל בין הבריות והיקנה להן זהות. אבל גם מול שאלה פשוטה מתעוררות טראומות העבר

כמה קל ופשוט לאהוב בגיל 15, ואת זה אתה מתחיל לגלות בגיל 35. אז, הכל היה מבוסס על מידע בסיסי בלבד, הילד שגר הכי קרוב אליך היה החבר הכי טוב שלך, ולבך יצא אל הילדה עם השיער הכי יפה בכיתה, או אל זו שהיו לה הכי הרבה גוגואים. כל השאר כבר מסתדר, תמיד מסתדר, כי אם החבר שלך גר מספיק קרוב אליך - הדרך סלולה לחברות אמת, והיתר שולי.

 

אבל הזמן לא משחק לטובתנו, והאשם היחיד בכל זה הוא הסטיב ג'ובס של המין האנושי, זה ששכח פונקציה מאוד מאוד חשובה: שמידי עשר שנים אנחנו צריכים לעשות ריסטארט למוח. אלמנטרי. על לבלב, פופיק, בלוטות זעה וכדוריות דם חשבת ועל זה לא??? באין פונקציה שכזו, אין כל יכולת אמיתית להסיר וירוסים שמצטברים וכל מיני כיחאלעך שהושתלו בידי חמורים טרויאנים, ועד גיל 35 מוחנו הוא כבר אסופה של פילטרים מוזרים, סכרים מעוותים, חומות מפותלות, ביצורים ממוגנים, ומונהג בידי מיטב הטראומות שנספחו לעגלתנו בדרך.

 

זו הסיבה שאתה אומר לבחורה "המכנסיים יושבים עלייך טוב" והיא שומעת "וואו, איך השמנת", ואז אתה אומר לה "דווקא רזית" והיא שומעת "כמה שמנה היית קודם". זו הסיבה שלא משנה מה תגיד, הצד השני עם כל הקצרים החשמליים במוח כבר יעשה מזה סלט, נסה להתבדח ומישהו כבר יחשוב שאתה מפזר הערות עוקצניות, נסה לפייס אותו והחבל על צווארך רק יתהדק.

 

נניח, סתם נניח, שזוג הולך לטייל, שועט לאיטו באיזו טיילת, מפלס דרכו בין קבצנים, מוכרי תכשיטים ולהטוטני קלפים. ואז הפלונית, שאותה איני מכיר, שואלת את הפלוני, שגם הוא יצור דמיוני לחלוטין: "אז מה אתה עושה?". שאלה הגיונית, לגיטימית, מתבקשת. "מה אתה עושה?" לא חלילה במשמעות "תעיף את הידיים", אלא במשמעות "במה אתה עובד". היא בסך הכל רוצה להתעניין בחייו ובעולמו, לפתח נושא לשיחה, לסנכרן את שאר הידידים שלה בענף ולהניד בראשה: "איזה עולם קטן". בקיצור, להתעניין במקצועו של פלוני, שמאז ימי קין והבל ועד היום הוא הנושא שהבדיל בין הבריות והיקנה להן זהות.

 

שומע את גלגלי השיניים במוחה נערכים לקליטת נתונים מספריים

אבל הוא, הפלוני, לא ילד, ובגילו, שאלה שכזו עוברת כמה חדרים במוח עד שמבשילה לשאילתא מסודרת ומלוטשת להגשה. הוא מבין היטב שהפלונית החמודה הזאת, כל מה שמעניין אותה הוא לברר אם הוא שייך לחבורת שפ"ם (שוטר/ פקיד/ מורה) שפועלו אפרורי ומשכורתו צנועה, אולי היא מעוניינת לדעת איזו איכות חיים יכול הטיפוס הזה להציע לה ולצאצאיה, ואם יש איזה אקזיט צפוי בקרוב שיסדר לה ביקור חודשי בנמל התעופה. והנה כבר הוא שומע את גלגלי השיניים במוחה נערכים לקליטת נתונים מספריים, וצוות של פרשנים כלכליים נאספים באולפן "לילה כלכלי" הפרטי שלה לנתח את התשובה שתתקבל. "מה אתה עושה" הנוסח הפוליטיקלי קורקט של "אז מה אתה שווה". שאלה לגיטימית? הצחקתם את הפלוני: שאלה שתאוות בצע נוטפת ממנה, גיוס מודיעין לצורכי עוקץ, שאלה חצופה, חודרנית, כוחנית, אפילו אלימה, ואלימות היא כידוע כרסום יסודות הדמוקרטיה. ככה, היא באה כאילו בטוב, כאילו מתעניינת בו ובמאוויו, בעולמו ובסדר יומו, ובעצם מחלצת מידע עסקי רב ערך, וקול היסטרי בתוך ראשו צורח: למה שלא פשוט תבקשי הצהרת הון פלוס דפי יתרות מהבנק ושלוש שומות מס אחרונות? אני לא נופל בפחים האלה יותר, אז don’t "מה אתה עושה" me.

 

זה מתחיל פעם, מזמן. פעם אותו פלוני ראה אחת, מתוקה. אמרה: "כסף זה לא מה שחשוב לי", והרוח ליטפה חרש את שיערה לאורה הכסוף של הלבנה. מה שבעצם היא התכוונה להגיד: הכסף שלי לא חשוב לי. בקשר לכסף שלך, זה דווקא נשמע מעניין. אבל את זה הוא לא הבין, והאהבה פרחה. היא לא התעניינה בכסף, והנה הוכחה ניצחת: לא היה לה ממנו.

 

למה לדבר על גירושים בזמן שהאהבה פורחת?

והם התחתנו, האורחים באו מכל הארץ וגם מכמה גָּלויּוֹת, רק הסכם ממון לא הגיע. לא היה צורך, הרי היא הבהירה מראש באופן חד משמעי שכסף לא מעניין אותה. אז למה להעליב אותה עם הסכמים בזויים ואנטי רומנטיים שבסיסם חשדנות ומטרתם סיכול שודים? למה להתחיל ברגל שמאל? למה לדבר על גירושים בזמן שהאהבה פורחת? והרי ידוע שהסכם ממון הוא הבריון של שכונת האהבה, וכל אהבה מבית טוב משתדלת לעבור לצד השני של הרחוב כשאחד כזה מתקרב.

 

השנים חלפו, והמתוקה לא היתה בזבזנית בכלל, היא בסך הכל חיה את חייה הצנועים והפשוטים, הכוללים הוצאות הכרחיות וקיומיות בלבד של הצרכים הבראשיתיים של האדם: רק אבן קטנה, ראשה להניח בצל הזית ולשקוט 40 שנה. אה, זה ועוד כמה דברים: לכל איבר בגוף היה לה קרם מיוחד, לכל סיר אורז זרקה קבנוס, כל סלט ירקות ציידה בקופסת גבינה בולגרית, החסה שלה היתה שטופה וארוזה בוואקום, הלחם שלה עשוי דגנים-דגנים. כשהיתה צמאה עצרה לקנות בקבוק מים ב-20 שקל מאיזה מאכער בתחנת הדלק, פעם בשבועיים השתחררה מכל הלחץ, רצוי ביערות הכרמל, פעם בשבוע ביקרה את אהוב נפשה הספר כי הקצוות יבשים (או שומניים), השורשים עקומים (או ישרים מדי) וזיקי השיער צמאים לאהבה. היא הלכה לטיפול פסיכולוגי או נומרולוגי כי זה עשה לה רק טוב, קנתה לבית זרי פרחים של חמרמורת השבלול וכרבולת המנהרות כי זה מביא אנרגיות חיוביות, היא אהבה מופעי תרבות שווים, ואלה משולבים תמיד בנעליים חדשות, ולכן תרה תמיד אחר תנין עם ריץ'-רץ' שיספק לה את הליכת האווזה המפורסמת שלה. היא אהבה מסעדות יקרות כי היא אוכלת "מעט אבל טוב" רק בלי ה"מעט", היא נהגה ברכב חדש כי "יותר יקר להחזיק רכב ישן", לא התנגדה לתכשיטים או לסתם אבנים שמביאות מזל, ואם חלילה הצטבר איזה סכום לא מנוצל – הכי טוב לפזר אותו שווה בשווה בין חמישה קניונים בחו"ל. אז איפה כל הכסף שהם הרוויחו? בדיוק איפה שנמצאים שלושת הקילוגרמים שאדם ממוצע מאבד בלילה – בארץ "חפש אותי".

 

מה שהתחיל בבקבוק מים מינרלים נגמר בשוד הכספות הגדול

אחר כך הם נפרדו, ומה שהתחיל בבקבוק מים מינרלים נגמר בשוד הכספות הגדול. הנה פתאום, אותה נסיכה רומנטית הזכורה מאורה הכסוף של הלבנה, עומדת אחרי כמה שנים כשהיא טופחת גב כף יד ימין בפנים כף יד שמאל כאומרת "גם מזומן זה בסדר" (ותודה למתרגמת משפת הסימנים). "אני צריכה לדאוג לעתיד שלי". ומה קרה להיא ש"לא מתעניינת בכסף?", שאל הפלוני. טוב, דברים משתנים. גם שמעון גרשון היה סמל הפועל ת"א, וטלי פחימה היתה פעילת ליכוד, לפני ההתפחמות. דברים משתנים, אהבה היא יקרה, והמים המינרלים והתנין עם הריץ'-רץ' זה רק הכסף הקטן. עכשיו נעבור למספרים הגדולים.

 

ואחרי כל זה לא היה לו את מי להאשים מלבד את עצמו. רק הוא אשם. הוא, הפלוני, שמוצאו בבבון ומקומו הטבעי בטריבונה של אבי רצון. הוא שההיגיון שלו ברגע האמת דומה להיגיון של שחקן כדורגל שחוגג כיבוש שער בהסרת החולצה מתוך ידיעה שהדבר ימנע ממנו לשחק במשחק הבא. הוא שכל כך ער למחירם של דברים, שיודע שלכל דבר בעולמנו יש מחיר, מהתעצמות גרעינית ועד גרעיני אבטיח, אבל בחר להאמין שדווקא אהבה ניתנת להשגה בחינם בכל נקודות המכירה, נשלחת אליך הביתה ללא כל התחייבות, וזה ממש ממש חינם, כולל ההובלה, עם אפשרות להחזיר בכל זמן ותנאים של דיל הכל כלול. רק עכשיו, כשהיא קרובה, אהבת החינם שלו, הוא שומע לחישה דקה: "זה רק נראה זול". וזה הוא אשם, הפלוני הזה, כן, רק הוא. ואילו היא – היא המתוקה שלאור הלבנה רק ידעה להפוך את זה לתזרים מזומנים.

 

"נו, אז מה אתה עושה?" שומע שוב הפלוני את יסודות הדמוקרטיה מתכרסמים, והפלונית מחכה לתשובה, לא מבינה מה גורם לעיכוב. בסוף הוא עונה לה, יש לו ברירה? והם ממשיכים להתהלך ולצוד אנשים יפים במבטם. כעבור זמן-מה הוא שואל: "לא התעייפת, פלונית? זה בסדר כל ההליכה הזאת?". והיא מסתכלת עליו, וחושבת וחושבת. בתוככי מוחה מציצה השאלה אל ספרי ההיסטוריה, מבקשת הבהרות מה הכוונה הנסתרת החבויה פה, בוחנת חדרים ישנים וקולות עבר, וקול קטן צורח בהיסטריה: "אולי שכבר יבקש דוח רפואי מקיף פלוס תוצאות בדיקות מעבדה? חוצפן!".