
דרורה דקל, אני לא ישנה, 2008 ,נייר קוזו עבודת יד, הדפס, דיו, עט
בַּמָּקוֹם שֶׁבָּחַרְתְּ לָלֶדֶת אוֹתִי
הָיִית אֲרוֹן מֵתִים מְקֻשָּׁט בִּדְגָמִים.
כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי לֹא יָדַעְתִּי לִשְׁאֹל
לָמָּה צְלָבֵי קֶרֶס מְהַלְּכִים בָּךְ כְּמוֹ דֶּבֶק דּוּ צְדָדִי.
מֵהַמָּקוֹם שֶׁבָּחַרְתִּי אֵלָיו לָלֶכֶת, הֵבַנְתִּי
שֶׁחָתַכְתְּ בּךְ אוֹתִי.
בְּאָדֹם חוּטִי קִשַּׁטְתִּי עַצְמִי בְּסִימָנִים
לֹא מֻסְכָּמִים
עָלַיִךְ.
2010
הדימוי והשיר מתוך - קו נטוי – גליון מס 10 - כתב עת לספרות ואמנות משותף למרצים וסטודנטים במכללה האקדמית- אורנים, בעריכת ד"ר משה יצחקי ועידית לבבי גבאי.