התחזית: יהיה צהוב וכפרי

לי אדלקורט טוענת שהעתיד יהיה חושני יותר, הערים תהיינה עמוסות באלמנטים כפריים והנכדים יחפשו את קרבתם (ואת ארנקם) של הסבים והסבתות. מרב פרנק-הוכברג הייתה בהרצאה המיוחדת של כוהנת חיזויי הטרנדים והתמוגגה. האמת, בצדק

"לקח 20 שנה להביא אותי לישראל", אמרה לי אדלקורט, חזאית הטרנדים המפורסמת, בפתח הרצאתה בכנס הישראלי השנתי בתחום האופנה, שהתקיים בחסות מוזיאון העיצוב בחולון, ולא נכנסה לסיבות או לנסיבות, על אף שזה עורר סקרנות. בשנת 1996 ראיינה אותה שירה ברויאר ב"הארץ". גזרתי ושמרתי את הכתבה, שמצהיבה לה בתיקייה מהעידן הלא כל כך רחוק, שבו היה צריך לגזור ולשמור במקום לעשות קופי פייסט או להעתיק למועדפים. בעבורי מדובר היה בחוויה שאני לא הולכת להפסיד.

 

ההרצאה נפתחה בסרטון שבו מוזיקאי רחוב מכל העולם ביצעו שיר אחד, מעין שמיכת טלאים גדולה שהורכבה מקטעי שירה ונגינה של אותו שיר. כל אחד מהאמנים צולם במקום אחר - ברחובות ספרד, ניו אורלינס, אוסטרליה, דרום אפריקה, הולנד ועוד – ודמותם התמזגה לבסוף באפקט דיזולב ליישות אחת. זה המחיש את התמה המרכזית של אדלקורט, על חזרת אלמנט "המשפחה" – חבורות של אנשים הפועלים יחד בתחום העבודה, הלימודים, היצירה והמשפחה. "אינדיבידואליזם זה פאסה" , היא אומרת ומבטלת את רעיון חברת היחידים, שנחשב מקודש בשנים האחרונות.

 

אדלקורט משרטטת סוגי קבוצות חדשים שמתהווים כבר עכשיו: זוגות של אחים ואחיות שעובדים ויוצרים יחד, חבורות של בנות שבהן אפשר להיות מעורב לעומק או שייך חלקית, וכן נכדים וסבים וסבתות. "הזוג הזה, נכד וסבא או סבתא, הוא כוח כלכלי שצריך לקחת בחשבון. הנכד עוזר לסבא באינטרנט והסבא – משלם. זה יגרום להצערה, ומלמד שאנחנו מתעניינים לא רק בחדש אלא גם בישן." כבר היום ניתן להיווכח בצמדים משגשגים שכאלו בתחום האופנה: צמד התאומים דן ודין קייטן, בעלי המותג הקנדי דיסקוורד, תמי וכריסטופר קיין (המעצב הבריטי האמון על "ורסוס" וגם נושא בית אופנה על שמו), רודארטה (שתי אחיות), וגם הבלוג היפהפה sea of shoes, שמאחד סגנון וארונות בגדים של אם ובת.  

גם מתלבשים כמו תאומים. האחים דן ודין קיטן מדיסקוורד (קרדיט: Gettyimages Imagebank)

 

כפרי הוא האורבני החדש

אדלקורט גם טוענת שמהות הגבר מצויה בתהליך שינוי שרק יתחזק. "היום הילדים נישאים על הידיים של גברים שגם מטפלים בהם, וזה משהו שלא היה קודם", היא אומרת. כבר כיום האבות יותר "רכים" ומתחברים לצד הנשי, וזה ודאי ישליך על אופי הילדים". הרכות הזו זולגת גם למראה: גברים מנופחים משרירים הם אאוט, היא אומרת. "בעתיד לגברים יהיה שיער ארוך יותר ומראה יותר רומנטי. אני כבר רואה את זה אצל נערים ונערות: לפעמים קשה לי להבחין מי מהם בת ומי בן".

 

נקודות נוספות שעלו בהרצאתה של אדלקורט עסקו בעיצוב ובכיוון הכללי של טרנדים ומגמות בתחום זה וכנגזרת מכך, בתחום האופנה:

 

• כמיהה לחושניות – "ככל שהחיים שלנו מתמלאים במסכים שטוחים, האצבעות נעשות יותר חמדניות", אומרת אדלקורט. כדי לכפר על החד ממדיות נרצה עומק ורב ממדיות – נימשך לקרמיקה ולסריגה.

 

• משיכה לזוהר – "בעבר משברים כלכליים גרמו לחרטה על בזבוז היתר ובעקבותיהם באה התנזרות מדברים זוהרים", אומרת אדלקורט. בעקבות המשבר הכלכלי האחרון אנחנו לא מרגישים חרטה, כי מי שגרם לו היו חברות ותאגידים. אנשים מחפשים את הזוהר ואת ביטויי היופי שלו. זה לידי ביטוי במשיכה לזהב, כמו שניתן לראות בתכשיטים הזוהרים של בית האופנה הצרפתי לאנווין.

 

• התערערות בהגמוניית המוצרים לצריכה מידיית וחד פעמית. אנחנו מחפשים יחסים משמעותיים עם צמחים וחיות, בדרך כמו-דתית של חיים משותפים. ההשלכות: צריך לייצר מוצרים שיספקו יחסים ארוכי טווח.

 

• שימוש מתגבר בעץ – "לא בטוח שניטע מספיק יערות כדי לספק את הביקוש לעץ", מציינת אדלקורט באירוניה, כי העץ כחומר גלם נעשה חשוב מאוד בעיצוב.

 

•  צהוב הוא הוורוד החדש – "אני אדבר על צהוב ב-50 השנים הבאות", היא מזהירה. "אני מאמינה שהוא מסמל את זמננו – אופטימיות, שמש, אנרגיה וחיוניות. צהוב וזהב יהיו איקונים של זמננו. החומרים אותם נרצה בצהוב – לבד, בטון, ריפוד.

 

• הכפר מגיע לעיר – "נחיה בערים כמו כפריים. אנחנו כבר משכנעים את עצמנו שזה אפשרי", אומרת אדלקורט. יהיו אלמנטים רבים של כפריות בעיר – ספסלים גולמיים, שוקי אוכל, כסאות נדנדה, קרמיקה גסה וראשונית, תנורי אפייה מברזל יצוק וגם מחבתות. מהבחינה הזאת העתיד כבר כאן: השווקים האורגניים בנמל ת"א ובמתחם התחנה, הגינות הקהילתיות, ואיש אחד שהעורך שלו הטיל עליו משימה: להפוך את החצר האחורית שלו בברוקלין לחווה, לחיות מהתוצרת שלה במשך חודש ולכתוב על זה ספר.