הוי אריאל אריאל ... אבוי אמיתי, אמיתי ...
משפחת רון האהובה, אמיתי – ילד אדמוני עם יפה עיניים, יפה וטוב כדוד,
דמו של אמיתי זועק משולי הכביש. הכבישים שלנו ושוליהם, דמים מלאו, כל יום, כל שבוע. סדר הערכים מעוות, בחברה הכללית ובחברה הדתית.
אף אדם לא ידבר בטלפון הנייד שלו בתוך פגישה חשובה, בוודאי לא באמצע מסדר בצבא, ולא באמצע תפילה. מכבים מכשירים. אם יש משהו דחוף ביותר, מפסיקים תפילה גם באמצע, ויוצאים החוצה. כשגומרים, חוזרים לתפילה.
אבל רוב הנהגים הטובים מדברים בטלפון הנייד תוך כדי נהיגה, ועושים עוד דברים רבים – סוגרים חגורות, פותחים מגירה, מחפשים משקפיים, מכוונים תחנות ברדיו, מסדרים חפצים ברכב – כל מה שחובה לעשות לפני הנהיגה, ואסור לעשות בנהיגה.
החוק מתיר לדבר בנייד תוך כדי נהיגה, אם מדברים בדיבורית, ולא מחזיקים במכשיר.
ההלכה יותר מחמירה מן החוק – ברור, שלפי ההלכה, חובה לשמור על החוק, אבל ההלכה מחמירה יותר – סכנה יותר חמורה מאיסור, וספק סכנה חמור מספק איסור. כך כתוב בגמרא ובפוסקים.
גם אם רוב רובם של הנהגים הטובים יכולים לנהוג, וגם לנהל חצי עולם דרך דיבורית, ולהתעסק בשניים-שלושה דברים נוספים – הלוא יש נהגים צעירים שאינם יכולים – הם רואים את המבוגרים האחראים עושים כך, וגם הם עושים כך, ואז מת ילד בשולי הכביש, ביום ששי לקראת שבת – ובכל יום, בכל עת ובכל שעה.
כולנו אשמים!
אסור לעשות שום דבר אחר בשעת נהיגה, כמו חייל בקרב, כמו מנתח בזמן ניתוח, לפחות כמו באמצע תפילה. אם דחוף לך מאד לעשות דבר, עצור, צא מהכביש לגמרי (לא לשוליים המסוכנים!), דבר כאוות נפשך, סיים כל התעסקות אחרת, נקה את הראש, וחזור לנהוג בלבד.
אסור לנהוג בעייפות, אפילו בספק קל של עייפות, כמו שאסור לנהוג אחרי שתייה כלשהי, פשוט אסור. אם נהג קצת עייף או שתה, אפילו רק כוס בירה, ינהג אחר, או יחזרו במונית הביתה.
אילו חשבו נהגים שהאיסורים האלה יותר חמורים מהעלבת חבר טוב, יותר חמורים מחילול שבת, יותר חמורים מהלכות צניעות, יותר חמורים מאכילת טריפות – הם לא היו נוהגים כך, והרבה ילדים וזקנים, אנשים ונשים היו חיים.
אילו חשבו נהגים שבספק קל, אחד לאלף, של סכנה בעקיפה, אסור לעקוף, וזה חטא יותר חמור מחילול שבת ואכילת טריפות, וחמור יותר מהתפרעות באמצע הצגה או הרצאה, דיון חשוב, או תפילה, הם לא היו עוקפים בספק קל שבקלים. הם היו מעדיפים להפסיד עשר דקות בחיים אחרי משאית איטית, ולא להפסיד את החיים, שלהם או של אחרים.
אבל את זה לא מלמדים בפינות ההלכה, בשיעורי המחנך, ובשיחות חברה.
מדברים 'פוליטיקה', 'מנהלים את העולם', נותנים מפתחות רכב לצעירים בלב חרד, במקום ללמד זהירות בדרכים, במקום לתת כסף למונית.
מלמדים הלכות תפילה ונטילת ידיים, ומקפידים בהלכות צניעות, נאבקים בסכלות על הפרדות בחינוך, ואין מלמדים הלכות סכנה, וזהירות בדרכים. זאת לא התורה. זאת לא ההלכה.
מי אומר לנו, שה' רוצה לשמוע את התפילות שלנו, אם הכבישים ושוליהם דמים מלאו?!
סדר ערכים מעוות! לכן, כולנו אשמים!
דמו של אמיתי רון ז"ל זועק מן האדמה, משולי הכביש, ביום הלווייתו – חזרו בתשובה! תנהגו כהלכה! זה יותר חשוב, ויותר חמור מכל התפילות שלכם, מכל המצוות שלכם, מכל הערכים שלכם!