הקריירה של פוקס החלה כילדה דוגמנית-שחקנית, שמפה לשם התגלגלה ב-2007 לתפקיד הנשי הראשי ב"רובוטריקים" של מייקל ביי. לא נתווכח על טעם ועל ריח בענייני איכות, אבל מבחינה מסחרית מדובר בהצלחה לכל הדעות. פוקס סיפרה איך דאגה להשתזף הרבה לפני הצילומים וגם לעלות במשקל. להשתזף כדי שגוון עורה יהיה בצבע שביי יאהב, ולעלות במשקל - כי לבמאי יש רתיעה מדוגמניות. סליחה, שחקניות רזות מדי.
פוקס בקטע מתוך "רובוטריקים - הנקמה". מה, כבר נגמר?
אחרי ההצלחה הלכה לה פוקס ושיחקה בסרט בעל השם האטרקטיבי "Whore" מ-2008. הסרט עוסק באכזריות בעולמם של כמה בני נוער שמנסים להסתדר בהוליווד ולהגשים את חלומותיהם - אבל עד שזה יצליח להם, הם מוכרים את גופם. בחירה מעניינת, שגם אם לא ממש השפיעה על הקריירה שלה, מקבילה למה שפוקס בעצמה עושה. ולא, אנו לא מאשימים אותה בזנות חלילה, רק בחוסר אחריות לגבי עצמה, הגוף שלה והבחירות הקולנועיות שלה.
ב-2009 היא כיכבה בסרט ההמשך ל"רובוטריקים" המצליח גם הוא. עד כאן הכול טוב, אבל מהשלישי היא הועפה בבעיטה. למה? למייקל ביי הפתרונים. יכול להיות שהסיבה נעוצה בהתבטאות עגומה בה היא השוותה את הבמאי שעשה אותה (לכוכבת, לא שום דבר אחר) לאדולף היטלר.
זה נעים וטוב להיות חלק מטרילוגיה מצליחה, אבל לעוף ממנה בסרט השלישי לא נשמע כל כך כיף. אפשר להתרומם מבעיטה כזו אם בוחרים היטב - אבל אחרי שובר קופות אחד ולפני סילוקה מהבא הגיע "הגוף של ג'ניפר" מ-2009. על פניו, סרט אימה-נעורים עם מלא פוטנציאל. כתבה אותו דיאבלו קודי ("ג'ונו"), הוא מלא ברגעים של מודעות עצמית על עולמם של בני נוער ועמוס בבדיחות על להקות פופ, גותים, ילדי אימו ובחורה אחת שטורפת גברים, פשוטו כמשמעו.
"הגוף של ג'ניפר". אולי היו שם כוונות טובות, מי יודע
בשטח, זה לא ממש עובד. דיאבלו קודי אולי היתה מועמדת לאוסקר על התסריט הקודם שלה, אבל בסופו של יום גם "ג'ונו" הוא בסך הכול הטפה מתוחכמת לכאורה, מגניבה בקושי ומקוממת מאוד נגד הפלות. היא לא באמת מסוגלת להוציא אמירה ביקורתית תחת ידיה, כך שאין פלא שסרט האימה שלה לא הצליח להתעלות מעל לסרט מתבגרים רדוד.
מה שיש ב"ג'ניפר" ובשפע הוא בעיקר הגוף - או שמא לומר הגופה - של פוקס, שירדה למשקל של 45 קילוגרם בשביל הסרט ולא יצאה לשמש במשך ארבעה חודשים כדי להיכנס לדמות, עד שלדבריה הריסים והגבות שלה החלו לנשור. מזל שביי לא ביים הפעם. היא כן מצליחה לשדר סקס אפיל עם המשקל הזה, אבל נשיקה עם בחורה אחרת ושפריצים של דם לא מצילים את יציר הכלאיים הזה מכישלון.
פוקס מתראיינת עם שקית נייר על הראש. לפחות יש לה חוש הומור
ומפח הזבל של ההיסטוריה של סרטי האימה הלכה עברה פוקס, איך לא, לסרט שעומד להגיע מהר מאוד לבית הקברות לעיבודים כושלים לספרי קומיקס. "ג'ונה הקס" יצא לאקרנים בארצות הברית ממש לא מזמן, וכבר הוכתר גם הוא כפלופ היסטרי שגם ג'וש ברולין לא הצליח למנוע.
דבר אחר אפשר לומר על פוקס - היא הצליחה לבנות לעצמה טייפ קאסט נחמד משני הסרטים האלו: הבחורה היפה והרעה, קשוחה וקצת מתחכמת, ובעיקר מישהי שמנצלת היטב את המיניות שלה כדי להשיג את מה שהיא רוצה. או לפחות מנסה לרצות את הצופים.
אבל עם הכיוון שבו היא מתקדמת, סביר להניח שאם היא עברה מבחורה מופקרת ונשכנית לזונה במערב הפרוע, התפקידים הבאים שיוצעו לה לא יהיו הרבה יותר טובים, והיא תקבל אותם אך ורק בגלל הגוף שלה. ולמען אמת, כדאי לחשוש גם לשלומו, לאור הדברים שהיא מוכנה לעשות לו בשם האמנות.
ובאווירה אופטימית יותר - מגיע לפוקס מזל טוב. ממש לא מזמן היא התחתנה עם אהובה, בריאן אוסטין גרין, דיוויד סילבר מ"בוורלי הילס" בשבילכם. הם עשו את זה בטקס צנוע בהוואי, ונותר רק לתהות: אם יש אהבה ויש טבעת, למה שלא תקדישי את עצמך למה שבאמת חשוב? תפסיקי להתעלל בגוף שלך על שלל דימויי הגוף האיומים שהוא מייצר לנערות בכל העולם בשביל תפקידים לא ראויים, ותשקיעי קצת בזוגיות שלכם. סעו לחיות באיזה מקום רומנטי. אולי באמת תישארו לכם באיים, משהו שקט, רחוק מההמולה, ובעיקר - רחוק מהעין.