גרמניה: החלה תקופת החגים
לפני זה נראה היה כמו יום כיפור, אחרי זה כבר הזכיר את יום העצמאות. דור גליק ראה מקרוב את פרץ השמחה ששטף את רחובות ברלין לאחר הניצחון ההיסטורי 0:4 על ארגנטינה
שלוש בצהריים שעון גרמניה, שעה לתחילת המשחק ו-33 מעלות בצל - בשכונת 'פרנצלאוור-ברג' אין מקום ישיבה אחד לרפואה.
לא שהיינו מפונקים וביקשנו חצר ברלינאית מיוחדת או עמדת הקרנה אטרקטיבית: כל קיוסק שהצטייד במסך בשקל תשעים מתפקע, כל בר אקראי בפינת רחוב מתרחב וחוסם לחשמלית את הדרך.
ככל שהנבחרת של יואכים לאב שועטת עוד ועוד קדימה, כך האווירה בברלין של לפני משחק היא של תחושת ערב חג.
בדקות המשחק עצמו, להוציא את אותה חשמלית יקית שתדייק לעולם - התנועה ברחובות כבר מזכירה יותר את יום כיפור.
זה לקח בדיוק שלוש דקות, והצמד שווינשטייגר את מולר השכיח מתושבי ברלין את הזיעה הניגרת (עובדה כואבת: אין כאן מזגנים) או את העמידה הארוכה שבפתח. והרבה אנשים עמדו: לא פחות משלוש מאות אלף איש הגיעו אחר הצהריים לאזור עמוד הניצחון של ברלין, ה"סיגסויילה", כדי לראות את נבחרתם בשיאה.
בבר שבו צפינו במשחק, להבדיל, מקום נחמד ליד כנסיית ציון, היו בהערכה זעירה מאה איש, רובם ככולם צעירים.
צבעי גרמניה על הדגלים, על הלחיים, על החולצות, על שרשרת פרחים נוסח הוואי (שנראית מוזר משהו בשחור-אדום-צהוב). הבירה זורמת כמים, הנקניקיה - ה 'וורסט' זורמת פחות. אנגליה הייתה אנגליה, אבל נדמה שגם הגרמנים לא ציפו לתשובה מהירה וחותכת כזו מול ארגנטינה.
אולי משום כך, האיבה למראדונה לא נפסקה לרגע: גם כשהמסך כבר הראה 4:0, נשמעות שאגות של כמעט גול בכל פעם שפניו העצובות של השחקן האגדי (והמאמן הקצת פחות) נראו על המסך.
מישהו כאן זוכר שמיכאל באלאק פצוע?!
מעט לפני המונדיאל, גרמניה לא ידעה אם ואיך תעבור את המשחקים נוכח פציעתו של הקפטן מיכאל באלאק. כותרות העיתונים, ולא רק הצהובים שבהם, היו כבימים של אבל, כשמתחת תמונתו של באלאק המגובס. היום כבר החלו האוהדים בבר להשמיע תחזיות אחרות לחלוטין: 'את מי כבר נצטרך אחר-כך לעבור, את ספרד?' הייתה שיחת בירה לצידי. תחזית אולי מזלזלת - אבל בהחלט מפוכחת.
אודה ואתוודה: ליבי היה שייך הפעם לכחולים-לבנים, אבל לנבחרת שלא עוצרת לרגע, לא מפסיקה לתקוף גם אחרי ה-2:0 ו-3:0 - לנבחרת כזו מגיע תואר. משחק כזה יודעים להעריך במיוחד הישראלים בברלין, שיודעים היטב שאם נבחרתם הייתה מובילה בדקה השלישית היא הייתה נכנסת ל-87 דקות של בונקר.
המשחק נגמר, והתנועה - כמו במוצאי יום-כיפור בארץ - חוזרת לאיטה. תקופת החגים כאן מוקדמת ועמוסה במיוחד - התאריך הגדול הבא של ברלין הוא בסך הכל בעוד ארבעה ימים: רביעי, חצי הגמר מול ספרד.