המדריך המלא לאהבת חינם

"התל-אביבי רק יושב בבתי קפה ומקטר; החרדי לא משלם מסים ונהנה לשרוף פחים והוולבו של ה'בן דוד' הערבי? הוא בכלל גנוב". חן ארצי-סרור על אנשים שאנחנו אוהבים לשנוא - בחינם

כולנו זוכרים את הסיפור בן האלפיים שנה על קמצא ובר קמצא במסכת גיטין, שלקראת תשעה באב הופך להיות יותר ויותר פופולרי. בגלל שנאת חינם נחרב בית המקדש אז, ואולי בגלל שנאת חינם של היום - אנחנו לא זוכים לבנות אותו מחדש. כל עוד מנהגי האבלות שורים עלינו, ורגע לפני הצום הגדול, מובא לפניכם המדריך השלם לאהבת ישראל. את מי אנחנו הכי אוהבים לשנוא ולמה, ואיך בדיוק נגמלים מהתחושות השליליות?

 

החרדי:

הוא לא הולך לצבא, לא משלם מיסים, לא לומד חשבון ונהנה לשרוף פחים בגלל הזזת כמה קברים. זו התדמית שדבקה בחרדי הממוצע, כבר אי שם מימי מתקופת מפלגת שינוי. כולנו אוהבים לרחם עליהם במקרה הטוב, או סתם לקוות שהם ישארו בתוך הגטו שלהם במאה שערים במקרה הרע. וחס וחלילה שידברו עם הילדים הנאורים שלנו ברמת אביב.

 

איך נגמלים? סיור קצר בבני ברק יחשוף בפניכם עולם צדקה וחסד יוצא דופן שמסייע לכל נזדקק,לא משנה במי הוא מאמין, מקניית דירה ועד השאלת מוצצים. אם תקפצו לישיבה הקרובה, תגלו שאלפים מתפללים עבורכם, בלי לדעת שסבא שלכם היה פעם רב.

 

למתקדמים: בפעם הבאה שתבקרו בבית חב"ד בתאילנד ותתרגשו בקבלת שבת, תזכרו שיש בית חב"ד כזה ממש ליד הבית.

 

המתנחלת:

הכי קל לדמיין אותה כמורה צעירה עם שביס ארוך, שגרה בגבעה שכוחת אל עם חמישה ילדים, ואחד בדרך. בעלה בטח הולך עם M-16 בהצלב, וביום שישי בצהריים הילדים יוצאים איתו לעקור עצי זית בשביל הכיף. לכולם ברור שבגללם אין שלום ואם הם רק היו מסכימים לגור בעיר לא הייתה לנו איתם שום בעיה.

 

איך נגמלים? מסתכלים רגע על המפקדים בצבא שלנו, וגאים לראות שרבים ומצטיינים מתוכם דווקא הגיעו מכמה גבעות והתנחלויות. מרועי קליין ועד אהרון קרוב, כולנו מסכימים שאידיאולוגיה זה דבר טוב. גם אם היא שונה משלנו.

 

למתקדמים: בלו שבת אחת בנווה חמציצים ג' אי שם. תניחו את הפוליטיקה בצד, וגם אתם תתאהבו בשקט ובהכנסת האורחים.

 

התל אביבי:

כל מה שהוא עושה זה לשבת בבתי קפה או בחוף הים ולקטר. הוא לא מצביע בבחירות, לא הולך לצבא, הבן שלו יצא מהארון והוא מעדיף לגדל כלב במקום להוסיף ילד למשפחה. די מהר הפכו התל אביבים לאויב של כל מי שגר מחוץ לגבולות הרצליה וחולון, ומה שהכי מעצבן אותנו זה שהם אדישים לגמרי לשנאה שלנו.

 

איך נגמלים: נזכרים איך גם אנחנו חלמנו לעבור לעיר הלבנה, אבל גילינו שבשביל דירת חדר וחצי צריך להוציא את הילד בן ה-10 לשוק העבודה (או להחליף אותו בכלב). למען האמת, רוב התל אביבים בכלל לא הגיעו מתל אביב, וזה כנראה מה שהופך את העיר הזו למקום בו כל אחד יכול למצוא את עצמו.

 

למתקדמים: כשתצאו מהמוזיאון, תקפצו לסינימטק. בתום הסרט, תגלו שאפילו שהשעה חצות כבר עברה מזמן, אין בעיה לקפוץ ל"סופר" בשביל לחם וחלב ואפילו הגלידריה פתוחה. כשהעיר שאתה גר בה לא נחה לרגע, פתאום המושג זמן מקבל משמעות אחרת לגמרי.

 

הפוליטיקאי:

לא משנה מה הוא יעשה, תמיד נחשוד בו וננסה להבין מה הוא מרוויח שאנחנו לא. ברור לנו שהוא נהנה מנהג צמוד ומשכורת שמנה רק בשביל לאכול בורקסים בישיבות ממשלה, ושכל מה שאכפת לו זה אם יש לו תמונה בעיתון ועד כמה היא גדולה. דווקא אלו שעוסקים בעסקי ציבור ומטפלים בכל מה שלנו אין כח אליו, זכו לתדמית המפוקפקת מכולם.

 

איך נגמלים? נצמדים לשר לבחירתכם ליום אחד. נראה אתכם מתמודדים עם ועדת חוץ ובטחון, דיונים על גלעד שליט,על הפליטים, על העובדים הסוציאלים ועל המפונים. פגישה עם אחד השרים הזרים שקפץ לביקור, סיור במפעל בשדרות, ועוזר פרלמנטרי שמזכיר לכם שיש 5 הצעות חוק חדשות שאתם אמורים לעבור עליהן (כל אחת 200 עמודים), ושבשמונה בערב אתם לא יכולים לחזור הביתה לראות את הילדים- כי האופוזיציה אירגנה דיון עד חצות.

 

למתקדמים: במקום להיצמד לשר, תצמדו למהדורות החדשות. עם איך שהם מוצגים בתקשורת, אפילו אתם תתחילו לרחם עליהם.

 

הערבי:

אין ספק שהכי קשה להיות בן דוד שלנו. בכל מקום שתגיע, ישר יבחנו אותך במבט עויין וינסו לקלוט מה אתה מחביא מתחת לחולצה (כרס. תודה ששאלתם), גם אם ממש תתעקש לפתח שיחה על פילוסופיה יוונית, תמיד יחשבו שאתה שיפוצניק, ובשביל לא לפגוע ברגשותייך יכנו אותך "בן מיעוטים". אם תנסה להתקבל לעבודה שמרוויחים בה יותר משכר מינימום, תמיד תגלה שכל המקומות תפוסים, ואם אתה נוסע בטעות בוולבו, ישר יחשבו שהיא גנובה.

 

איך נגמלים: אוטוטו מתחילה העונה החדשה של "עבודה ערבית". זה הזמן לשבת מול הטלויזיה, להתגלגל מצחוק ולהבין שסך הכל, לבני דודים שלנו יש אחלה חוש הומור.

 

למתקדמים: טיול קצר ביפו. מסתובבים בשוק, קופצים לשיעור ערבית בבית הקפה המעורב יאפה, ועומדים שעות בתור בשביל לנגב חומוס אצל אבו חסן. ככה נראה דו קיום.

 

בקיצור, הדרך הכי טובה להתקרב למי ששונה מאיתנו, היא לבלות איתו יותר משעה באותו מקום ואשכרה להקשיב למה שהוא אומר. פתאום השוני לא כל כך מלחיץ והסיפור על קמצא ובר קמצא ישמע לנו כאגדה בלבד. ואסיים במילותיו של הרב קוק:

 

"אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו בגלל שנאת חינם, נשוב ונבנה, ויבנה העולם איתנו באהבת חינם"