הוּא הָלַךְ אֶל עוֹלָמוֹ בְּלִי לְהוֹתִיר
רֹשֶם גָּדוֹל עַל הָעוֹלָם
וּבְלִי שֶׁהָעוֹלָם
הוֹתִיר רֹשֶם גָּדוֹל עַלַיו. כְּשֶׁנוֹלַד
גָּעָה
כְּמוֹ שֶׁגּוֹעֵשׁ אֶשֶׁד עֲנָק
כְּשְׁהוּא נוֹפֵל מִגּוֹבַהּ אַדִירִים
שׁוֹצֵף, פּוֹרֵץ אֶל
הַחַיִּים. אַךְ בִּמְהֵרָה נִרְגַּע,
שָׁקַט. חַיַיו זָרְמוּ
כְּפֶלֶג מַיִם שְׁלֵוִוים, זָבִים
חוֹל וַאֳבָנִים. פָּגַשׁ אֲנָשִׁים, גְּבָרִים, נָשִׁים,
רָאָה תְּמוּנוֹת, צְבָעִים, הֵרִיח נִיחוֹחוֹת, טִיֵל
בַּמִּשְׁעוֹלִים – כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ לִפְלִיאָה בְּעֵינָיו. טִיֵל
בַּיַּעַר, נִתְקַל בְּעֵצִים, פְּרָחִים, חַיוֹת נְחָשִׁים –
לִפְלִיאָה כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ בְּעֵינָיו. עָשָׂה מִינֵי
נִיסוּיִים, עָשׂוּ בּוֹ מִבְחָנִים, מַשֶׁהוּ בּוֹ אָמַר לוֹ תָּמִיד
שֶׁאֵין זֶה הַזְּמַן עַכשָׁיו, אֵין זֶה הַזְּמַן. לֹא דָּפַק
בִּכְתָלָיו, כְּתָלָיו לֹא עָנוּ בּוֹ מַשָּׁב, מַה הַדָּבָר שֶׁחָפַץ
לַעֲשׂוֹת מִכָּל כֵּלָיו
וְלֹא עָשָׁה, בִּמְקוֹמוֹ יָשַׁב.
אֵין זֶה הַזּמַן עַכְשָׁיו
חַיִּים, אֵין זֶה הַזְּמַן לְשִׁנוּי
הַמַּצָּב, לֹא עַכְשָׁיו
חַיִּים, עוֹד לֹא
עַכְשָׁיו, לֹא עַכְשָׁיו, לֹא
חַיִּים, עַכְשָׁיו.
בַּעֲרוֹב יָמָיו
הִתְגַּלָּה – פְּשָׁעָיו
הָיוּ לוֹ לְהֵרְגֵל רַע, רַבִּים
וַאֲרוּכִּים כְּשֶׁל נַחַל
אַכְזָב.
אַךְ כְּשֶׁכָּרְתוּ אֶת רֹאשוֹ מִצָוָוארוֹ
בִּמְקוֹם שֶיִּתְרוֹצֵץ אָנֶה וָאָנָה
כְּתַרְנְגּוֹלֶת כְּרוּתָה, לְלֹא
פָּנָיו, נָחַת וְשָׁב עַל הָאָרֶץ כְּסֶלַע
אֵיתָן.
שי אריה מזרחי, משורר, שי אריה מזרחי, יליד 1974, תושב רמת גן, פרסם ספר שירים בשם "ציוּן" ב-2003 וכן בכמה כתבי עת. השיר מתוך קובץ שירה בכתובים שייקרא "הוא המסמן את המקום". לשיר נוסף של מזרחי לחצו כאן
לכל כתבות המדור לחצו כאן