החידה על אלוהים ול"ב הבתולות

הנה פרשייה מוזרה במיוחד: בני ישראל שובים 32 אלף נשים בתולות מדייניות, ואלוהים מקבל לעצמו 32 מתוכן. שוב: אלוהים מקבל 32 נשים בתולות. מישהו יכול להסביר? רוחמה וייס עם חידון נושא פרסים (באמת!) לחברי בית המדרש

"בדרכים המובילות דרומה/ מחלקה יוצאת לקרב"

פרשות מטות-מסעי חותמות את ספר במדבר. סוף הספר וסוף חייו של משה. הפעולה האחרונה עליה מצווה משה ערב מותו היא נקמה במדיינים (לא, א-ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". הנקמה המוצלחת לא מאחרת ובני ישראל חוזרים אל משה עם השלל (יא): "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה". 

 

הלוחמים שהרגו את הגברים ואת מלכי מדיין בחרו להשאיר בחיים, כחלק מהשלל, את הנשים ואת הילדים הקטנים. אבל משה לא מרוצה (יד-טו) "וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל ... וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם... וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם." מכל אנשי מואב נשארות בחיים רק הנשים הבתולות - והן יהיו לשלל.

 

"אולי הקרב האחרון"

אם כן, מה שנותר כשלל הם חיות, חפצים (כסף, זהב ושאר חומרים) ובתולות, והשאלה שעל סדר היום היא כיצד מחלקים את השלל. אלוהים מתערב בסוגיה ופוסק (לא, כז): "שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה ...וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה: וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לה'". פרטי המכס שאלוהים מקבל מעט סבוכים ונאמר רק זאת: השלל מתחלק באופן שווה בין הלוחמים לשאר העדה, לעומת זאת, המכס הנלקח מהעדה גדול יותר מהמכס הנלקח מאנשי המלחמה. ההסדר נשמע הגון (אם לא למעלה מזה) – הלוחמים מקבלים רק מעט יותר מאחיהם שלא השתתפו בקרב. אלוהים מקבל נתח לא גדול מדי, ובכך מסתיים הקרב האחרון של משה.

 

הלו, מישהו שומע אותי?

נקמה, קרב, שלל. לא אהוב אבל מובן והגיוני. פסוק אחד מעכב את קריאתי ומותיר אותי (ונדמה לי שגם את הפרשנים) נטולת מילים. אין לי מושג. לא מבינה. נכנעת. בני ישראל לוקחים בשבי 32 אלף נשים בתולות (לא, לה): "וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף" מתוכם מקבלים אנשי הצבא: "שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לה' שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ". אתם הבנתם?! אלוהים מקבל 32 מדייניות בתולות משלל המלחמה. כל שנה אני קוראת מחדש את הפרשה ומעולם לא שמתי לב – אלוהים מקבל ל"ב בתולות... כאילו דא?!

 

בשביל שזה יהיה יותר ברור, בשביל שנראה את זה מול העיניים חשבתי שכדאי להביא את הפסוק האחרון בשבעים לשונות. בסוף התפשרתי על ארבע (לשונות גאולה). אולי בשפה זרה זה נשמע יותר הגיוני:

 

הבאתי את הפסוק באנגלית (לכבוד המדינה האחרונה בעולם שעוד סובלת אותנו): The persons were sixteen thousand, of which the Lord’s tribute was thirty-two persons

 

בערבית (לזכר השלום): وَمِنَ النِّسَاءِ الْعَذَارَى سِتَّةَ عَشَرَ أَلْفاً، وَزَكَاةُ الرَّبِّ مِنْهَا اثْنَيْنَ وَثَلاَثِينَ نَفْساً.

 

ולחובבי המונדיאל גם בספרדית והולנדית: en 16.000 mensen, van wie er 32 aan de HEER werden afgestaan או  y de las dieciséis mil muchachas, se dieron treinta y dos como contribución para el Señor.

 

אז שמשהו אי שם בעולם יסביר מה אלוהים עושה עם שלושים ושתיים בתולות?

 

משימה נושאת פרסים לחברי בית המדרש

חיפשתי, נברתי בין הפרשנים ובין המדרשים ולא מצאתי דבר שיסביר את ל"ב הבתולות שנלקחו במכס האלהי. יקירותיי, יקיריי, אנא גלו את עיניי בפרשיה עלומה זו. אנא מצאו פירוש או הציעו פירוש להתרחשות הזו. כיצד הגיעו הבתולות לאלוהים, ומה נעשה עמן?

 

בעבר הלא רחוק הייתה לי הזכות לערוך את סדרת הספרים "יהדות כאן ועכשיו" (ידיעות ספרים) ועל מדפי נותרו כמה וכמה מהמשובחים שבספרי סדרה זו.

 

אז הנה הדיל: חמישה ספרים נבחרים מסדרת "יהדות כאן ועכשיו" ישלחו למי שיציע פירוש משכנע, מעניין ויצירתי לתעלומת שלושים ושתיים הבתולות המדייניות. הפירוש יכול להיות מתוך הפרשנות המסורתית או מתוך עולמכם ובלבד שיהיה משכנע, מעניין ויצירתי.

 

שני פירושים שלא יתקבלו:

 

א. פירושים שיקטינו את הסיפור בעזרת הטענה שהמכס הוא לא לה' ממש, אלא לשמו או למענו, וכל כיוצא בזה. התרגומים הארמיים כבר הלכו בדרך הזו ולכן זה לא יהיה מקורי ובעיקר, זה לא באמת מסביר מה קרה שם עם הנשים, ולכן זה לא משכנע.

 

ב. פירושים שיקטינו את הסיפור בעזרת הטענה שבעצם הלוויים קיבלו את הנשים. גם בדרך הזו כבר היה מי שהלך (בהמשך הפסוקים ביחס ליתרת הבתולות), והיא נשמעת טיפה יותר הגיונית והרבה יותר מתחמקת מהפירוש הקודם (אם כתוב לה' זה צריך להיות לה').

 

חוצמזה א'

היה שבוע כל כך פורה ומעניין בבית המדרש, ברכות לכולנו. תודה מיוחדת לדודי (148) על רשימת עשרים

החברים הקבועים בטור (שכחת לכתוב את טורוחמה...). חרדית (146) תודה לך, היה מרגש לקרוא, תמשיכי להביא את עצמך ואת עולמך אלינו.

 

והרשו לי להפנות את כולם לדיון המרכזי של בית המדרש (שהחל ב-140 ביוזמתו של בליניק) ועוסק בשאלות מהם ניסים וכיצד קוראים תנ"ך (השתתפו בו שרית, גבי הצעיר והחכם, דודי, מים שקטים, א', צביקה ועוד). ועוד נאמר, ברוך השב לישראלי וברוכים הבאים ל"מציץ לחרדים", ל"חרדית" ולחברים החדשים הנוספים.

 

חוצמזה ב'

בשבת הבאה צביקה ותמר פותחים עבורנו את ספר דברים (ואני, בהנאה גדולה – במטקבקים)

 

חוצמזה ג'

בליניק, אנא שלח אלי את האי-מייל שלך.

 

שבת שלום.