רבקה ורחל נקברו: "אמרו שבטוח לטוס עם סבא"

בבית העלמין בבית-שמש נקברו זו לצד זו רבקה ורחל מנורה, שנספו יחד עם סבן ובת דודתן בהתרסקות המטוס במישיגן. אביהן ספד: "הן תמיד אמרו שיותר בטוח עם סבא במטוס, מאשר איתי בכביש". בסיום הספדו הוא אמר: "ריקי, רחלי, לא הייתי אבא מספיק טוב אז תסלחו לי"

רבקה (16) ורחל (15) מנורה, שתי האחיות שנהרגו השבוע יחד עם סבן ובת-דודתן בהתרסקות המטוס מדינת מישיגן בארצות-הברית נקברו הבוקר (יום ו') זו לצד זו בבית העלמין בבית-שמש. מאות בני-אדם ליוו אותן בדרכן האחרונה. הסב משה ונכדתו שרה הובאו מאוחר יותר למנוחות בבית העלמין בירושלים.

 

כאשר האב שלום ספד לבנותיו, רבים ממשתתפי ההלוויה לא הצליחו לעצור את הדמעות. הוא התנצל שהיה עסוק מאוד בעבודתו בשנים האחרונות, ולכן הוא יכל פחות להיות אבא טוב. על החופשה בארצות-הברית, הוא סיפר כי הבטיח לשתי בנותיו ולבנו יוסף, שנפצע קשה בהתרסקות, לעשות כיף. "ביום הראשון לקחתי אותם לדירה שבה נולדתי". הוא סיפר כי צפה עם אחת מבנותיו בגמר המונדיאל בין ספרד להולנד. "ריקי אהבה את ספרד, אז אני בחרתי בהולנד. הייתי חייב להיות נגד, ככה תמיד היינו".

מאות ליוו את שתי האחיות בדרכן האחרונה (צילום: גיל יוחנן)

 

הוא גם סיפר על השיחה האחרונה עם אביו: "אבא אמר לי שהוא גאה בי, שאני יודע לעמוד בעצמי בכל מיני מצבים. ביום שני הלכנו למוזיאון המדע, רציתי להצטלם וריקי אמרה 'חבל על הכסף'. הם רצו 20 דולר עבור התמונה, אבל אני התעקשתי". התמונה שצולמה היתה התמונה האחרונה של המשפחה יחד. "הרגשתי שאני אבא טוב אחרי הרבה מאוד זמן".

 

שלום סיפר על יום האסון: "ביום הטיסה נסעו הילדים לסבא. הם תמיד אמרו שיותר בטוח עם סבא במטוס, מאשר איתי בכביש, כי אני שולח אס.אם.אסים ומיילים מהטלפון הנייד ולא מרוכז בכביש". הוא הוסיף כי רבקה אהבה לשחק טניס. "כל מה שהיא עשתה - היא עשתה ב-100%", הוא אמר. על רחל  הוא אמר: "היא היתה אחרת לגמרי, כשהיו לה בעיות בבית הספר תמיד היא ישבה איתי עד שהצליחה. היא היתה שקטה".

 

בסוף ההספד הוא ביקש סליחה מבנותיו: "ריקי, רחלי, לא הייתי אבא מספיק טוב אז תסלחו לי. אני מתכוון להיות אבא הכי טוב ליוסי. אני מקווה שבעוד 80 או 100 שנה אוכל להיות איתכן בשורה הראשונה בשמיים בגן עדן".

 

"אתגעגע לחיוך שלה"

בהלוויה ספד גם האח יהודה, שאמר כי הוא מתקשה להאמין כי איבד את שתי אחיותיו. "אתמול עמדתי מחוץ לביתי וחשבתי. אז ראיתי את אנשי בית הקברות תולים את מודעות הלוויה. קראתי אותן שוב ושוב ושוב, מאות פעמים. מאז ועד עכשיו זה עדיין לא חלחל. ריקי ורחלי, רחלי-בלי, הלכו מאיתנו, נלקחו על ידי הקדוש ברוך הוא".

 

האח יהודה סיפר למנחמים כי לאחותו ריקי היה קול מלאכי: "הייתם צריכים להיות שם, היה לה הקול הכי יפה בעולם. היא פגעה בצורה מושלמת בכל תו. אחרים חושבים על עצמם, אבל לריקי היו רעיונות איך לעזור לעולם, כה הרבה רעיונות. כישרון שה' נתן לה ולקח אותו אליו בחזרה".

 

יהודה הספיד גם את אחותו רחלי: "היה לה תמיד חיוך על הפנים. אמנם היא לא דיברה הרבה, אך תמיד אמרה 'עדיף לעשות מלדבר'. אני אתגעגע לחיוך שלה, כולנו נתגעגע". הוא גם הזכיר את סבו ובת-דודתו: "פעם חשבתי שהבנתי אותו, אבל אף אחד לא באמת הבין. הוא היה גדול ממה שכולנו חשבנו. לנצח אתגעגע אל כולכם".

 

שעתיים לאחר מכן נערכה הלוויית הסב משה ונכדתו שרה בבית העלמין בירושלים. קודם לקבורה נערך טקס בבית כנסת בשכונת הר נוף.

 שלום מנורה ספד לאביו: "אתה נתת לנו כל כך הרבה בחיים. הילדים והנכדים שלך גרים בארץ ישראל ומגינים על ארץ ישראל והם לומדים תורה". הוא הוסיף כי לאורך השנים אביו אמר לו "שיבוא היום ויצטרכו לעמוד בעולם הזה בעצמם".

 

רב הסמינר בו למדה שרה ספד לה ואמר שהיתה לה רגישות לזולת: "כמה מושלמת היית". כשאמר את הדברים הללו החלו חברותיה למרר בבכי. הוא הוסיף: "הקב"ה לוקח אליו נשמות כל כך טהורות בצורה כל כך נוראה". לדברי הרב, כששרה היתה בחיים לא ידעו הוא והסובבים אותה להבין את הגדלות שלה.