כשהוא מחייך גם אני מחייכת, וכשהוא עצוב...
כדי להיות ב"היי" צריכים שניים. אי אפשר לקפץ משמחה כשהאדם שאת אוהבת נמצא במצב צבירה נטול אנרגיה
ככל שאת אוהבת פחות, כך פחות יכולים לפגוע בך. כך את יותר יציבה, יותר חזקה, מוחצת את העולם כמו בדל של סיגריה מתחת לנעל. כל זה, כמובן, נובע משליטה מוחלטת ברגשות, שליטה שנפגמת כשאת חיה בזוג, או אפילו כמעט בזוג.
ברווקות, את יכולה להתעורר מאושרת, לקפוץ לבד בכל הבית, לשים את המוזיקה שאת הכי אוהבת על פול ווליום. לחילופין, את יכולה להתעורר אפטית, חסרת כוח לאנשים ולעולם, לשבת עם כוס קפה ולבהות בטלוויזיה או לעלעל בעיתון, לסנן את כל שיחות הטלפון שאת מקבלת. לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד, כי הרי בסופו של דבר, מי שאוכל את החרא שלך זו רק את.
כשאת בזוג, את יכולה לחזור הביתה מאושרת על ההעלאה במשכורת שקיבלת היום, עליה עמלת רבות, והוא מחכה לך במצב רוח מהורהר. במקרה כזה, האושר הופך למשהו אחר. כדי להיות ב"היי" צריכים שניים לטנגו. אי אפשר לקפץ משמחה כשהאדם שאת אוהבת וחולק איתך חיים נמצא במצב צבירה נטול אנרגיה. מצד שני, את לא יכולה לקום במצב רוח ששונא את העולם וללכת עם זה עד הסוף, מאותה הסיבה. את אוהבת אותו, וחולקת איתו חיים, ולא יכולה להנחית ימי אבל כשמתחשק לך.
השליטה ברגשות כבר לא מוחלטת. את רגישה לכל עפעוף ריסים שלו, לכל קמט הבעה שמודגש או מוחלק. המשוואה: אני שמחה=שימחה, כבר לא קיימת. החליפה אותה המשוואה: אני שמחה+הוא שמח=שימחה.
אז מה זה אומר בעצם? האם בזוגיות הסיכוי לשימחה נמוך יותר, כיוון שהוא תלוי בשני אנשים במקום באדם אחד? האם אני כותבת את הפוסט הזה על מנת להלל את הרווקות?
מי שמכיר אותי יודע שהזוגיות שלי היא ללא פשרות
חבריי שמכירים אותי יודעים שברירת המחדל שלי היא זוגיות. מי שלא מכיר אותי יכול לחשוב שאני בחורה תלותית. מי שמכיר אותי יודע שהזוגיות שלי היא ללא פשרות, ללא פחד להישאר לבד, ללא פחד לחתוך אותה כשהיא כבר לא, מספיק חוזק נפשי ליפול על הרגליים כשחותכים אותי ממנה, ומספיק עניין כדיי לחיות בלעדיה.
אבל ככה נולדתי. זוגית. היא באה לי בטבעיות כזו, כמו להיכנס לאט לאמבטיה חמה, להישאב לחום וליהנות ממנו, בניגוד לחברה טובה שלי, שנכנסת למים רק כשהפיראטים על סיפון הספינה מאיימים עליה בחרבות, היא כפותה בחבלים וצריכה לקפוץ אל הים הכחול כחול הזה, שאין לדעת מה בתוכו.
ככל שאת אוהבת יותר, כך את יותר פגיעה. לצד השני יש יותר השפעה עלייך. להעציב אותך, לשמח אותך, גם אם הוא לא מתכוון. כי כשהוא מחייך, את מרגישה שמחה, וכשהוא עצוב, את פשוט עצובה.
אז מה עדיף בעצם?
אם היו שואלים אותי את אותה שאלה פעם, הייתי עונה מיד, ברור שביחד. עכשיו אני יודעת שאין חוקים ואין ברור. ובכלל לא ברור שביחד.
אבל ברור שאיתו.
