בימים האחרונים התעורר דיון ציבורי סוער סביב שאלת הביקורת על גורמי אכיפת החוק בישראל. מעבר לטענה השגורה בפי כל, כי אין אדם או גוף המצויים מעל הביקורת, נראה שבישראל של שנת 2010 ישנן עדיין "פרות קדושות" בהן אסור לגעת, ונדמה כי כל מי שמטיל סימני שאלה בעניינן - מותקף מיד.
הדוגמה האחרונה לכך אירעה רק לפני ימים ספורים. בישיבת הוועדה לביקורת המדינה, נערך דיון בחוות הדעת של מבקר המדינה בנושא האזנות הסתר. מטרת הדיון הייתה לבדוק כיצד הפרקליטות ומשטרת ישראל מיישמים את הכללים החדשים בנושא, שהוסדרו כבר בשנת 2005. חלק נכבד מחוות הדעת מתייחס באופן נקודתי לפרשת רמון - שאירעה לאחר שהוסדרו הכללים - והיא מאירה באור מטריד את אופן הטיפול בנושא על-ידי רשויות האכיפה.
תשומת לב רבה הופנתה להחלטתן חסרת התקדים של תת-ניצב מירי גולן מהמשטרה ועו"ד אריאלה סגל-אנטלר מהפרקליטות לסרב להופיע לדיון בוועדה. סירובן של השתיים, שעל תפקודן בפרשה מתח המבקר ביקורת ישירה, היה בעיני ביטוי נוסף של אותה תחושה, כי ישנם, בכל זאת, גופים ואנשים הסבורים שהחוק אינו חל עליהם.
זה עשרות שנים נוהגת הוועדה לביקורת המדינה לזמן לדיוניה את כל הגורמים הרלוונטיים לנושא הדיון, שנוכחותם חיונית ליכולת להסיק מסקנות ולהשתפר. מבוקר שמסרב להופיע בפני הוועדה עובר על החוק, משבש את סדרי עבודתה ופוגע בכבודה ובכבוד הכנסת. הוא גם מעביר בכך מסר בעייתי ביותר בכל הקשור לתפקידה של הביקורת בישראל.
אם לא די בכך, בדיון עצמו התבטא ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ', באופן חסר תקדים נגד האופן שבו הוועדה מזמנת מבוקרים לישיבותיה. סגלוביץ' הוא קצין מצטיין, עטור שבחים, בעל תרומה משמעותית למאבק בפשיעה ובשחיתות השלטונית - אך לצד כל זאת, אין זה ראוי ששליח של הרשות המבצעת, מוכשר ככל שיהיה, יטיל דופי ויתערב בסדרי עבודתה של הרשות המחוקקת. הוועדה לביקורת המדינה היא אחד הכלים היחידים שנותרו לרשות המחוקקת כדי לפקח על הרשות המבצעת. לא הממשלה ולא מי מהכפופים לה מחליט במקום הכנסת את מי וכיצד לזמן לישיבותיה. גם כאן - הועבר מסר מטריד.
אבל הסיפור דיון הוועדה הוא רק קצהו של הסיפור. חוות הדעת של מבקר המדינה מצאה כי אישים בפרקליטות ובמשטרת ישראל פעלו בניגוד לכללים. חשוב להדגיש: יש לי אמון מלא במשטרת ישראל ובפרקליטות המדינה. אני לא מאמין שבישראל תופרים תיקים או מנסים להדיח שר מכהן באמצעות כתב אישום, ולא פותחים בחקירות רק כדי לפגוע בשמם הטוב של אנשי ציבור. אבל בכל הכבוד הראוי - גם רשויות אכיפת החוק אינן חסינות מביקורת, ואסור לאנשיהן לבצע פעולות שיש בהן, במישרין או בעקיפין, מסר של חוק שונה לאנשים שונים.
אירועי הימים האחרונים יכולים - וחייבים - לשנות את המצב. האמירה שאיש אינו חסין מביקורת חייבת להפוך למציאות בת קיימא, שאינה רק קלישאה. אני קורא לפרקליט המדינה, משה לדור, לפעול בהקדם להקמת גוף שיפקח על עבודת הפרקליטות, וליועץ המשפטי לממשלה לקבל את קביעת המבקר ולהחליט על פתיחת הליכים נגד אלו שהתרשלו בתפקידם. יש למנוע כל הליך לקידומם, כפי שהתכוונו לעשול הממונים עליהם - כאילו אין מבקר, אין ביקורת ואין התרשלות.
ביקורת, בראש ובראשונה, היא כלי ניהולי. גוף שיפקח על עבודת הפרקליטות לא רק ישפר את עבודתה, אלא גם יגביר את האמון הציבורי ברשויות אכיפת החוק - ובכך יעביר את המסר שראוי שדווקא הן יעבירו. החלטה שכזו, דווקא בימים אלה, תוכל לסיים את הדיון הציבורי בנימה שהציבור ראוי לה.
ח"כ יואל חסון (קדימה), יו"ר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת