אני לא יודע אם עלמה זהר הייתה עוברת אודישן ל"כוכב נולד", או מתקבלת לרימון, אבל אני מעז לקבוע כי צירוף איכותי כזה של כותבת-מלחינה-מבצעת לא נשמע כאן מאז ימי נעמי שמר ז"ל. הנה, אמרתי, ושמישהו ינסה להגיד לי שאני לא אובייקטיבי.
את כל זה אני אומר לכם בינינו – בלי שעלמה תשמע – רגע לפני שהיא נכנסת לחדר להעניק לי ראיון בלעדי לקראת יציאת האלבום. כלומר, אנחנו הולכים לשוחח. בדרך כלל בשיחות שלי עם עלמה יש הרבה התנצחויות, התנגחויות, וצחוקים. לפעמים גם אש וברקים. הפעם אתן ללשונה לרוץ בלי לשסע אותה בדרכי. הפעם אני המאזין.
"פתאום הבנתי שלא נעשיתי לבחורה שחשבתי שאהיה, הרי חלמתי שאחרי הצבא אני חורכת איצטדיון", מספרת על היום שבו שמעה שגיבור ילדותה ג'ורג' הריסון מת, והחליטה ללכת בעקבות החלום שלה. "זה קשור גם בזה שאמא נפטרה וכל שמחת החיים הלכה ממני. נעשיתי אחת מפוחדת, שמקווה שלא יקרה עוד אסון, נאבקת להתפרנס. והנה ג'ורג' מת. זו הייתה קריאת השכמה. כאן מתחיל המסע, הרגע שעזבתי את הבית ואמרתי 'כאן מתחילים החיים שלי'".