וויל סולומון חוזר לירושלים: דג ברשת או בשק?

צירוף הרכז לקבוצה בה חתומים כבר נעימי ואוחיון משדר חוסר אמון בשחקנים הקיימים. אהוד כהנים על ההימור של עודד קטש

בקיץ 2001, ועל אף שלא נכלל בתכניותיה המוקדמות של הקבוצה, נחת בחזרה אל חיק עמדת הסנטר במכבי תל אביב נייט האפמן. חוסיין בשוק סירב אז להגיב, ניקולה וויצ'יץ' הושאל לוילרבאן הצרפתית (בצעד עליו יש בקבוצה כאלה שמצטערים עד היום).

  

צירופו של וויל סולומון היישר לעמדת הרכז בהפועל ירושלים, המאויישת כבר ביובל נעימי וביוגב אוחיון, מזכיר במעט את אותה סיטואציה, בעיקר מבחינת המסר בין השורות אותו מעבירה הקבוצה לאחד משחקניה המרכזיים: אתה לא מספיק טוב בשבילנו, הבאנו כוכב על המשבצת שלך.

וויל סולומון. "הגורו" של יובל נעימי (צילום: ראובן שוורץ) 

 

בניגוד למה שעשוי היה להראות או להשתמע, יובל נעימי דווקא לגמרי בעד. זהו לא מס שפתיים: נעימי, על פי מקורות בירושלים, רואה בסולומון מעין "גורו", לאחר שלמד ממנו רבות באותה עונת 03/04, בה היה שחקן ספסל צעיר (ושהסתיימה בגביע יול"ב), וישמח לשוב ולשתף עמו פעולה.

 

אלא שלא במקרה סרב היום יוגב אוחיון להגיב. כמו חוסיין בשוק בזמנו, ובעוד שבמעמדו של נעימי בקבוצה קשה מאוד לפגוע - מסיבות מקצועיות ומקצועיות פחות - יודע אוחיון כי הבאתו של שחקן זר מוכר, פופולרי ודומיננטי, יפגע בעיקר בדקות המשחק שלו; אלא שלא רק באוחיון מדובר, כי אם בקו שניסתה הקבוצה להתוות, ונדמה שנפגע עם החתמתו של סולומון.

קטש עם קליין. עד עתה הסגל נבנה עם אוריינטציה הגנתית (אורן אהרוני) 

 

עד כה נבנה הסגל בירושלים, ובכך הודו גם המאמנים, מתוך כוונה ליצור אוריינטציה הגנתית ולוחמת. יוגב אוחיון מתאים לסגנון כזה של משחק הרבה יותר מסולומון, שחקן התקפה אדיר ושחקן הגנה טוב הרבה פחות משנתפס בזיכרוננו. קו אחורי של נעימי ושלו פרוץ הרבה יותר משל אוחיון וריץ', למשל, ועלול לגרום לירושלמים להסתמך יותר מדי על היכולות ההגנתיות (המצוינות בפני עצמן) של הגבוהים שלה.

 

נכון שגם בעונה שעברה היה בירושלים רכז זר שלישי לצד נעימי ואוחיון (פו ג'טר), ונכון שגם בשנה שחלפה שיחק קטש עם 3 רכזים דומיננטיים (פארגו, יזרעאלי ומקל), ואף לקח עמם אליפות. אולם אלה הם מקרים שונים בתכלית: פארגו, בניגוד אולי לחזותו החיצונית, התברר כטיפוס נוח וחברתי על המגרש ומחוצה לו. ג'טר, מבחינתו, היה שחקן משלים שחי בעיקר מהתקפות מתפרצות.

יוגב אוחיון. החיוך יישמר גם בעונה הנוכחית? לא בטוח (צילום: אלי אלגרט)

 

סולומון, לעומת זאת, הוא משהו אחר לגמרי. חיית משחק אמיתית, סקורר בנשמתו ושחקן דומיננטי ותחרותי מאוד, אולם גם טיפוס מתבודד מחוץ למגרש ולפעמים גם עליו. בעוד ג'טר חי כאמור ממעבר, סולומון אוהב בידודים, זריקות על הראש של ההגנה והליכה עד הטבעת, בדומה יותר לנעימי דווקא.

 

קשה מאוד להגיד לא למיתוס כמו סולומון, כמו שקשה היה להגיד לא לנייט האפמן. אולם קשה לא פחות גם להכחיש כי מדובר כאן בחתיכת הימור, ולא רק בשל התקופה הארוכה בה בכלל לא שיחק סולומון כדורסל (מאז נובמבר 2009). סולומון הינו שחקן, שאיתו אתה יכול (במידה והוא מקבל לידיו את מפתחות הקבוצה) להצליח בענק, או חלילה להתרסק. בתום העונה נדע אם מדובר בדג ענק ברשת, או דג בשק.