שאלה:
האם צריך להגעיל או להכשיר בדרך כלשהיא סירים וכלים חדשים העשויים מנירוסטה, והם מתוצרת הארץ? (דובי)
תשובה:
דובי שלום,
א. ישנם בעולם מפעלים לייצור כלי מתכות, אשר בסוף תהליך ייצור הכלים, מחממים אותם, וסכים אותה בשומן לשם הברקתם. יש מפעלים המשתמשים לשם כך בשומן מן החי, העשוי מבעלי חיים טמאים.
שומן זה, אף על פי שבא מבעל חיים טמא, עשוי כסבון רך, ופגום לגמרי מאכילת אדם, ואפשר שנפסל גם מאכילת כלב. (הרב עובדיה יוסף שו"ת יביע אומר חלק ו, יו"ד י)
ב. לפי זה, אף על פי שהכלים בלעו שומנים האסורים באכילה, מותר להשתמש בהם אף ללא הכשר, מכיוון שאנו נוקטים להלכה - "נותן טעם לפגם - מותר". כלומר, דבר ראוי לאכילה, ואשר טעמו פגום - אינו אוסר מאכל או כלי שנתבשל בו.
ג. למרות דברים אלו, יש פוסקים המחמירים במקרים אלו, ומצריכים להגעיל את הכלים שבלעו שומן כזה (ספר הגעלת כלים ג, ג ע' פז).
ד. גם לדעת המחמירים, ניתן להכשיר כלי שבלע שומן פגום באמצעות "לִיבּוּן קַל". והיינו, חימום הכלי ללא נוזלים (בתוכו, או מחוצה לו), עד שיגיע לדרגת חום שהיד סוֹלֶדֶת בו, והוא כ- 45 מעלות צלזיוס. (שם).
ה. גם מהפוסקים המקילים ואינם דורשים הגעלה, ישנם הדורשים לשטוף את הכלי היטב בסבון ובלִיפָה (או הדומה לה). (כשרות כהלכה מז, כא בשם הרב מרדכי אליהו).
סיכום: כלי נירוסטה חדשים, מתוצרת הארץ, שקיים חשש שסָכוּ אותם בשומן מן החי טמא, יש לכתחילה ללבנם "לִיבּוּן קַל", ויש שמכשירים אותם ברחיצה בלבד. המקילים להשתמש בהם ללא הכשר כלל - גם להם יש על מי לסמוך.
הערה: הדיון בתשובה נוגע רק לכלים מתוצרת הארץ. כלים המיובאים מחו"ל ומיוצרים שם, צריכים בנוסף להכשרתם כאמור, גם הטבלה במקווה. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)