בלשנות כלכלית: על מילים "אסורות" בעברית

בישראל יש חרדים אנטי-ציונים, המתנגדים לשימוש בעברית כשפה יומיומית כחלק מהמלחמה בציונות ה"משחיתה". אחת המילים המייצגות את מאבקם היא "חשמל", ששימוש בה נחשב לחילול לשון הקודש. אילו עוד מילים "בעייתיות" יש בשפתנו?

בשבוע שעבר כתבתי כאן על מקור המילה חשמל. גם בזמן כתיבת שורות אלה, החשמל עודנו נושא חם: תחנת כוח חדשה, בצורת חשמל, וכמובן - הפסקות חשמל לפרקים.

 

חשמל, כלומר המילה חשמל, היא אחת המילים שממצות את התנגדותם של זרמים חרדיים אנטי-ציונים לשימוש בשפה העברית כשפת תקשורת יומיומית, כחלק מהמלחמה בציונות המשחיתה.

 

במשך שנים הייתה השפה העברית לשון קודש. ברוב המקומות, השתמשו בה כמעט אך ורק לתפילות ולקריאה בתורה. יחידי סגולה ידעו גם ליצור בעברית, ועצם השימוש בעברית בשירה ובספרות העלה את ערכן של היצירות והוסיף להן נופך של קדושה. רבנים גם השתמשו בה לצורך תקשורת בין קהילות מרוחקות, שפה משותפת יחידה לקהילות שדיברו ביומיום את לשונות היהודים המקומיות: יידיש, לדינו, ערבית יהודית, פרסית יהודית ועוד.

 

יראת הכבוד לעברית נעלמה

היום משתמשים בעברית ברחוב. קונים דגים בעברית, ועוטפים אותם בעיתון שכתוב בעברית. לשון הקודש עברה חילון, והיום אין שום יראת כבוד כלפי העברית, כפי שאולי הייתה בעבר.

 

ואולם, יש קהילות חרדיות שלמות – אפילו בארץ – שאינן מסכימות לדבר עברית, או שהעברית בהן היא שפה זרה כדי לתקשר עם השלטונות ואם יש צורך, עם חילונים ברחוב.

 

המילה חשמל היא אחת הדוגמות הקיצוניות לחילון לשון הקודש. אני מצטטת מהאתר החרדי נטרונא: "כאן גילו הציונים על כפירתם בנביאים, כאשר הוציאו מילה מקודש הקדשים, מילה שיהודים מדורות שעברו היו מלאים אימה ויראה ורתת וזיעה וחרדה ממנה, והשתמשו בו לחולין".

 

בעיה - מילה בעייתית 

המילה חשמל מופיעה במקרא בחזון יחזקאל, בתיאור של מעשה המרכבה, כשהנביא מתאר איך ראה את "מראה כבוד ה'". דורות של יהודים היו מתמלאים יראת כבוד רק מעצם אזכור המילה חשמל. והיום, כל אחד יכול להדליק ולכבות את החשמל, החשמל מתקשר לשקעים ולמתגים, ומעשה המרכבה של יחזקאל מתגמד והופך למופע אורקולי עם פירוטכניקה – מרשים, אבל לא מעורר יראה.

 

בין המילים הנוספות שיש חרדים המתנגדים להן: אגדה – כי גם כאן יש חילון של מושג, שציין במקור את ספרות המוסר של חז"ל; עגבניה – בגלל הקשר לעגבים ולעגיבה; ארגון – כי זו מילה זרה שמתחזה לעברית, ומפני שכבר יש מילה עברית; גיל במשמעות של "מניין שנים" – כי לשיטתם של המתנגדים, זו אינה המשמעות המקורית של המילה. גיל הוא שמחה, ולפי הפרשנים, "בן גילו" הוא מי שנולד באותה שעה, כלומר באותו מזל. מבחינה אטימולוגית – כלומר מבחינת מקור המילה – זה לא מדויק: יש קשר בין גיל וגיל, אבל שני המובנים קיימים גם בשפות שמיות אחרות.

 

אולי נחזור ל"עלעקטריק" הישן והטוב?

גם המילה בעיה בעייתית – כי היא כוללת את "כל הצרות והקושי והשאלות והטרדות והחסרונות שבחיים במילה אחת, שעל ידי זה בא לידי עצבות וכאב לב, שרואה כל נסיון הבא עליו כאילו הוא דבר רע, ואדרבה אינו אלא לטובתו ולתקן מידותיו".

 

זהו המצב בפלגים מסוימים במגזר החרדי. אך יש גם שכונות חרדיות שבהן ניתן לשמוע עברית ברחוב, ואפילו מילים כמו ארגון, בעיה וחשמל.

 

ומי שרוצה לשמור על לשונו נקייה מה יאמר? במקום ארגון יש לומר "חברה"; במקום גיל יש להשתמש ב"בן/בת X", או בביטוי "מניין שנותיו"; לעגבניה התנגד כבר אליעזר בן יהודה – מאותם טעמים, דרך אגב – והוא הציע "בַּדּוֹרָה"; במקום אגדה אמרו "מעשייה"; במקום המילה המקיפה מדי "בעיה" יש לנקוט מילה נקודתית יותר: טרדה, ספק, שאלה, קושיא וכו'; ובמקום חשמל, יש לחזור ל"עלעקטריק" הישן והטוב.

 

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות ואיראן הקדומה במסגרות שונות, יזמת ומנכ"ל מיזם המרצים מר צים וחבורתו.