ה-Virtual Boy ניסה לרכב על גל סימולציות המציאות המדומה שהיו פופולריות בשנות ה-90. מערכות מציאות מדומה כללו קסדות גדולות שהמשתמשים היו צריכים לחבוש על ראשם, ושידרו לעיניהם תמונות תלת ממדיות. הקסדות היו מחוברות זו לזו, וכך היה ניתן לשחק במשחקים מרובי משתתפים.
ה-Virtual Boy היה מעין משקפת אדומה, שדרש מהמשתמש להצמיד אליה את עיניו. המכשיר שידר גם הוא תמונות תלת ממדיות, אך באיכות נמוכה מאוד, ובגוונים של אדום ושחור בלבד. למרות שהוא כונה "מכשיר נייד", היה צורך להניח אותו על שולחן כדי להשתמש בו - מה שהפך אותו, למעשה, לקונסולה ביתית לכל דבר.
נראה ששתי בעיות עיקריות הפכו את ה-Virtual Boy לכישלון מהבהב: הראשון - לא היה לו היצע משחקים מרשים. הגיימרים שהיו מוכנים להשקיע בקונסולה המוזרה ציפו למשחקים שונים וחדשניים, אך ה-Virtual Boy הציע בעיקר גרסאות משלו למשחקים ישנים ולעוסים, כגון מריו טניס.
הסיבה השנייה: משתמשים רבים התלוננו על כאבי ראש חזקים לאחר שימוש ממושך במכשיר. לא נעים, במיוחד אם שוקלים לקנות את המכשיר כמתנה לילדים, ושומעים על כאבי הראש הנלווים לו.
עוד ב - games.co.il : מפתחי "גיטר הירו" מודים שמכרו את נשמתם לאקטיוויז'ן
ה-Virtual Boy נזנח במהירות על ידי נינטנדו, וייצורו הופסק כשנה בלבד לאחר השקתו. מי שסקרן לגבי הקונסולה, יכול לרכוש לעצמו אחת ב-Ebay - שם נמכרות הקונסולות במחירים של כמה עשרות דולרים לקונסולה בלבד, ועד לכמה מאות דולרים לקונסולה פלוס אביזרים בקופסאות מקוריות.
נינטנדו וודאי תעדיף לשכוח את ה-Virtual Boy, ולקוות שהקונסולה הניידת התלת ממדית הבאה שלה - ה-3DS - תצליח יותר.