תופעה: יולדות מוותרות על האשפוז בבית החולים
הפרחים מגיעים לבית היולדות, אבל הן כבר לא שם כדי לחפש צנצנת. נשים שהעדיפו להשתחרר מבית החולים ברגע שהתינוק נולד, טוענות שגם על יומיים של אשפוז אפשר לוותר ועדיף לחזור הביתה כמה שיותר מהר
מירי בן–דוד ליוי
פורסם: 19.08.10, 10:03
אחרי תשעה חודשים שבהם היה בגדר רעיון בלבד, מגיח התינוק אל החלל הממוזג של חדר הלידה ומותיר אחריו אמא מותשת, כואבת ובעיקר המומה. נשים רבות רואות בימי האשפוז אחרי הלידה הזדמנות להתאושש רגע, להחלים, לפני שיהיה עליהן לעקר בקבוקים, להחליף טיטולים ולמיין את הכביסה. הכל ביחד, כמובן. לרותי ספרר יש גישה שונה לחלוטין: "בשבילי להיות בבית חולים זו לא מנוחה – אין פרטיות, הכל מואר ורועש, ומדובר במקור להעברת מחלות."
את התובנה הזו הספיקה ספרר ,(37) מהנדסת תוכנה ממודיעין, לגבש במהלך שלוש לידות: של נדב ,(8) מאיה (6) וליהיא (חמישה חודשים.( בהחלטה לפרוש מבית החולים שעות ספורות לאחר הלידה תמך גם בעלה, רונן ניר ,(40) שותף בקרן הון סיכון.
-בכל הלידות השתחררת מיד מבית החולים?
"בלידה הראשונה נשארתי במלונית. בלידה השנייה כבר היה לי ילד קטן בבית, וכל מה שרציתי זה לחזור הביתה ומהר."
-ובשלישית?
"דווקא בלידה של ליהיא, לפני חמישה חודשים, הספק עלה. כולם אמרו לי שכשיש ילדים גדולים בבית כדאי לנוח יותר בבית החולים. מבחינתי היה אידיאלי לעבור אחרי הלידה למלונית ולהישאר שם לילה אחד, אבל השהייה במלונית הותנתה במספר לילות, וזה לא בא בחשבון. רציתי לחזור לילדים, אז בחרתי במרכז ללידה טבעית בתל-השומר, שם אפשר להשתחרר ארבע שעות לאחר הלידה."
-איך הגיבו בבית החולים להחלטה שלך?
"אחראית המחלקה כיבדה את הרצון שלי ויידעה אותי שיש שלושה דברים חשובים שחובה לעשות לפני שמשתחררים: בדיקת רופא ליולדת וליילוד, פרוצדורה של משרד הפנים לקבלת מענק הלידה ובדיקת שמיעה ליילוד. היא הוסיפה שרצוי גם לוודא שלתינוקת יש יציאות סדירות ושהכל תקין."
הרופא שבדק את ספרר התלהב פחות מהרעיון. "הוא לא ניסה להניא אותי מרצוני, אבל אמר שלא ממליצים לעשות את זה. התבקשתי לחתום על טופס סטנדרטי, לפיו אני לוקחת אחריות על השחרור המוקדם."
-לתחזק בית עם שני ילדים קטנים זו משימה קשה גם בלי תינוקת בת-יומה על הזרועות.
"קודם כל מצאתי בית מסודר ונקי, כי הרי יצאתי בערב וחזרתי ביום שלמחרת אחר הצהריים, אז מה כבר יכול היה לקרות? הגענו שעתיים אחרי שנדב ומאיה חזרו מבית הספר, וגילינו שהם עשו מאמצים להספיק להכין שלטי 'ברוכה הבאה' לתינוקת. כמובן שהם נצמדו אלינו ואל התינוקת וקיבלתי את זה הכי בטבעיות ובשמחה."
הסבתות משני הצדדים התגייסו מיד לעזרה. "בתקופה שאחרי הלידה הן הגיעו יום-יום עם אוכל מבושל," מספרת ספרר, "מה שהסיר ממני את הדאגה לארוחות. החברות החזירו את הילדים מבית הספר, ורונן לא הלך לעבודה במשך שבוע והיה יד ימיני. הצלחתי לקבל מנוחה מוחלטת במהלך החודש שלאחר הלידה."
-את ממליצה על השיטה שלך לנשים אחרות?
"לא בכל מחיר. זה אפשרי רק כאשר מהלך הלידה תקין וגם מצבו הבריאותי של התינוק. העבודה עם התינוק תובענית ודורשת המון כוחות, והיולדת חייבת לארגן לעצמה מערך תמיכה. למרות שידעתי שאני רוצה להשתחרר מיד, בכל זאת ארזתי תיק למספר ימים, כי אף אחד לא יודע מראש איך תתנהל הלידה, אם לא יהיה צורך בניתוח קיסרי, מה יהיה שלום התינוקת. הכנתי תיק והחזרתי הכל מקופל ונקי לארונות. לא סיפור."
רותי ספרר ובתה ליהיא. "כולם אמרו לי שכשיש ילדים גדולים בבית כדאי לנוח בבית החולים" (צילום: עמית מגל)
איפה המיטה שלי?
גם עדינה כהן-חיימיס הכינה לעצמה בסוף החודש התשיעי תיק לידה. אבל במקום לארוז כתונת לילה, שמפו, סבונים ובגדים להחלפה, היא ארזה חטיפי בריאות, כריכים, דבש, יין וצימוקים. שיהיה לבעלה מה לנשנש במהלך צירי הלידה. "זה היה תיק שאומר: אני כאן כדי ללדת וללכת, לא כדי להישאר," היא מסבירה. "זו הייתה הכוונה שלי מראש, ללדת במקום בטוח ואז לחזור לבית שלי עם בעלי והתינוק, מיכאל, שהיום הוא כבר בן עשרה חודשים. הייתי עושה את זה גם אם הייתי מקבלת בבית החולים סוויטה מלכותית".
יש נשים שרק המחשבה על לידה גורמת להן לחוש עייפות. לא זה המקרה של כהן-חיימיס ,(30) יוצרת בתחום התיאטרון. שעתיים אחרי שהגיח בנה הבכור אל העולם, היא כבר דחקה בבעלה אלי (36) לחזור לביתם בתל-אביב. "הימים האלה של להיות הורים טריים עם תינוק קטן לא חוזרים אף פעם, וקשה לצלוח אותם בבית חולים, באור של פלורוסנטים וקולות של מבקרים," היא מסבירה את ההחלטה. "המקום הראשוני ליולדת ולתינוק צריך להיות הכי שליו, רגיש, שקט. רציתי לבלות במיטה שאליה אני רגילה, עם הבגדים שקניתי עבור האוצר הקטן שלי ועם המשפחה. היו לי כוונות אפילו ללדת בבית, אבל קיבלתי פיק ברכיים. ניסיתי להיות הכי קרובה לזה, לכן לקחתי מיילדת וילדתי במרכז ללידה טבעית בבית החולים לניאדו. בתוך 12 שעות מהלידה כבר לא הייתי שם, כי בית חולים הוא מקום לחולים. נקודה."
-ובית יולדות הוא לא מקום ליולדות?
"נכון, אבל לידה לא צריכה להיות אירוע רפואי, אלא אם כן קורה חס ושלום משהו ואז אין ברירה. ברור שידעתי שאשתחרר מיד רק אם הכל יהיה תקין אצלי ואצל מיכאל. לא הייתי עושה את זה בכל מחיר. במחלקת הלידה אישה לא יכולה לנהל את השגרה השקטה שהיא זקוקה לה אחרי הלידה. פתאום וילון נפתח, פתאום מדליקים אור, אני לא עוצמת עין כל הלידה ובשש וחצי בבוקר, בשנייה שאני נרדמת, נכנסת אחות וקוראת 'נו, מה שלומנו'? אני מעדיפה את הפנייה הרכה של בעלי: 'בוקר טוב, מה שלומך."'?
-יהיו כאלו שיגידו שזה לא כל-כך אחראי להשתחרר מוקדם.
"להפך, אני לקחתי על עצמי את האחריות האמהית על התינוק שלי, על הטיפול והדאגה לצרכים שלו במקום להעביר את האחריות לאחיות בתינוקייה."
-איך הגיבו בבית החולים?
"האחות עיקמה את האף, אבל לא אמרה מילה. הרופאים שאלו איך הילד יעבור את הבדיקות שעורכים בימים הראשונים, אבל לא נבהלתי, כי כבר ידעתי שיש אפשרות לעשות אותן באופן פרטי. בעבר נשים הסתדרו לבד, עם הבעל או מקסימום עם שכנה או אחות, והן עוד ילדו במערות, בשדות, ליד הנחל."
-נכון, אבל גם תמותת התינוקות והאמהות במהלך הלידה אז הייתה בהתאם.
"לא חששתי כי האינסטינקטים האמהיים פעלו אצלי. ההנקה הייתה בסדר, ואם הייתי נתקלת בקשיים, אז היום יש גם רופאים שמגיעים עד לפתח הבית. הייתי באופוריה, מוצפת אדרנלין, אבל השקעתי את הכל בהנאה מתחילת הקשר ולא עשיתי עבודות בית. אלי בעלי היה שותף לימים הראשונים שלאחר הלידה - הוא בישל או חימם מרקים כתומים שהקפאתי מראש, וגם אחותי הקטנה הגיעה לעזור."
-רגע אחרי הלידה לא עדיף להיות בסטטוס של מאושפזת ולא כמארחת בבית?
"בשבוע הראשון הייתה לי פרטיות מוחלטת שאין לה תחליף, בפרט כשעדיין לא חזרתי למראה שלי. רק אחרי שבועיים הגיעו מבקרים שרצו לראות את התינוק או להביא מתנה, ואני ממש לא הייתי במעמד של מארחת. להפך, כל אחד הביא עוגה, פשטידה. חשוב לזכור שהייתי בסך הכל יולדת, לא מקרה סוציאלי שדורש עזרה וסיעוד. הסתובבתי עם מנשא בבית, ותוך שבוע וחצי כבר חזרתי להשקיע בארוחות."
מתי העוזרת באה?
הורים יכולים לטרוח ולתכנן את הלידה, לרדת לפרטים הקטנים בחיפוש אחר החוויה המושלמת, רק כדי לגלות שלמציאות יש תוכניות משלה. "את בני הבכור עומרי ילדתי בלונדון, שם תחום ההיריון והלידה אחר לחלוטין," מספרת תמר פלדברג ,(36) אדריכלית מזכרון-יעקב. "הלידה הייתה קשה ומסובכת, בבית חולים ציבורי, אז כדי לתקן את הטראומה, בלידה השנייה של בתי ליר בחרתי במסגרת פרטית בחוויה הוליסטית."
-וזו אכן הייתה חוויה כזו?
"גם הלידה הזו הייתה קשה. אמנם הזמנתי חדר פרטי והיה לי שירות נעים ואישי, אבל ההתנהלות עם התינוקת לא הייתה לרוחי: היו לוקחים אותה לבדיקות ללא ליווי הורים, והניתוק הזה של תינוק שרק נולד מהוריו הוא נורא בעיניי. בהיריון השלישי כבר חיפשתי דרך ביניים לתקן את שתי החוויות."
פלדברג ובעלה ניר ,(37) העוסק בפיננסים, גרו במשך עשר שנים בלונדון, שם נולדו ילדיהם עומרי (5) וליר (בת .(3 סהר, בת השנה, כבר נולדה בארץ בלידה נעימה יותר. אולי גם בזכות הגניקולוג ההוליסטי שליווה את פלדברג במרכז ללידה טבעית בבית החולים לניאדו. "עם כל הרצון לטבעיות ולרוחניות לא רציתי ללדת בבית, כי הרפואה היא עבורי מעל הכל. ידעתי שאת הלידה אני רוצה לעבור בסביבה בטוחה, מה גם שהייתה לי סוכרת היריון. הפעם הייתי נחושה להישאר עם סהר כל הזמן ולצאת בהקדם הביתה."
-כמה מוקדם?
"לא תוך שעה, כמובן. הספקתי לנשום קצת אוויר אחרי שהכל נרגע והיה ברור שגם התינוקת וגם היולדת בסדר גמור. ילדתי בלילה, וביום שאחרי כבר ישבתי בסלון עם הילדים הגדולים ושיחקנו ביחד. אידיאלי מבחינתי. לא חיכיתי לכל הבדיקות, הרופאים הזהירו אותי מפני התפתחות של צהבת שעלולה להופיע רק לאחר כמה שעות ושאולי אצטרך לחזור, ובפועל זה מה שקרה: התפתחה צהבת, אבל את המעקב, כולל התערבות של רפואת ילדים, קיבלתי בבית. אם אפשר, אז למה לא"?
ההיערכות החדשה לקראת הלידה כללה בהתחלה גם מרחב מוגן מפני מבקרים אפשריים. אפילו ההורים של פלדברג, שהשגיחו על הילדים הגדולים בבית בעת הלידה, התבקשו לפרוש אחרי שעה קלה שבה זכו לראות לראשונה את סהר הקטנה. "ביקשנו מכולם כמה ימים להתאושש ולהיכנס לשגרה החדשה. ההורים של ניר ראו את נכדתם רק כשבוע לאחר הלידה ולא, הם לא נעלבו, היינו בקשר טלפוני, והכל היה מקובל וטבעי."
מי שהתקבלה בברכה בבית בכל עת הייתה דווקא העוזרת, שאף מבשלת לבני הבית. "לחזור מיד אחרי הלידה הביתה זו אופציה מדהימה," מסבירה פלדברג, "אבל חשובה מאוד התמיכה – שיהיה מלווה, שתהיה איתך בת משפחה, עוזרת, מישהו שיכין אוכל, שידאג לכביסות ולקניות. ניר עזר לי המון, ובמשך שבועיים נשאר בבית, כך שהייתי לגמרי לא לבד. אישה אחרי לידה נמצאת בנקודה הכי רגישה בעולם, זה בטח לא הזמן לקפוץ אל השגרה ולהישאב אליה. כן, זה עולה כסף, אבל כל אחת וסדרי העדיפויות שלה."
-איך ניר התייחס לכל העניין?
"הוא היה מאוד בעניין, כי גם הוא לא אוהב את השהייה הממושכת בבתי חולים. יש משהו בספה שלך, באמבטיה שלך, בלהיות עם הילדים. זה גם לא נכון לנתק את הילדים הגדולים מעניין הלידה ומההתרגשות של תינוק חדש."
-אז אחרי שתי לידות קשות, הייתה לכם אידיליה.
"הייתה לנו בעיקר שלווה, זה מה שחיפשתי. רוגע. עד שעומרי וליר חלו בווירוס בלתי צפוי. אז עשינו הפרדה ביניהם לבין סהר הקטנטונת והעדינה, והיו כמה ימים לא קלים, אבל זה קורה."
-ולא חשבת שסהר הייתה מוגנת יותר בתינוקייה בזמן שאחיה חולים?
"לא, דווקא חשבתי לעצמי איזה מזל שאני בבית ולא בבית החולים. אם הייתי רחוקה מהם היה לי עוד יותר קשה ."
לפני שאתן נוטשות הביתה
ההחלטה לחזור הביתה מיד אחרי הלידה גוררת עימה גם משמעויות כלכליות.
יולדות הבוחרות להשתחרר מוקדם צריכות לדאוג בעצמן לבדיקות היילוד השגרתיות המתבצעות בבית החולים. רותי ספרר, למשל, נעזרה ב"בייבי לינק", חברה המספקת הדרכה ראשונית לטיפול בתינוק על-ידי אחות מוסמכת המגיעה עד הבית. היא מבצעת אומדן ושקילה 450) שקל,( את בדיקות הדם הנחוצות בין 48 ל72- שעות אחרי הלידה, ואף מעקב אחר צהבת יילודים (כ400- שקל.( במידת הצורך ניתן להזמין גם רופא יילודים 590) שקל.( לא מעט כסף בשביל לחסוך יומיים בבית החולים.
ספרר: "אפשר כמובן לבצע הכל דרך קופת החולים, אבל זו אפשרות הרבה יותר מסורבלת. צריך להירשם מיד לקופת החולים, ללכת לרופא הילדים לקבלת הפניה למעבדה ולהיגרר עם הילד מבדיקה לבדיקה. עטפתי את עצמי בעזרה הנכונה שחסכה ממני את כל הטרטור, מה גם שלא נזקקתי לכל השירותים האלו."
-ועדיין, זה משתלם?
"המלונית הייתה עולה לי הרבה יותר."
