היסטריית החוגים: "איך אפשר בלי 4 חוגים בשבוע?"

יום בגן הוא יום העבודה הכי קשה שיש. כל הזמן צריך לעבוד - חברתית, רגשית וקוגנטיבית. מה הפלא אם כך שבדרך לחוג כל מה שהילד מסוגל לומר זה: "אני רוצה הביתה"? ספטמבר בפתח והמומחים מסבירים איך כדאי להתכונן לעונת החוגים

כדורסל או קראטה, תופים או רכיבה על סוסים ואולי בכלל אילוף כלבים? זה הזמן להחליט כמה ולמה, כלומר, לאלו חוגים נרשום את ילדינו. השפע המזמין והמגוון האינסופי מבלבלים ואנחנו הרי רוצים לתת להם כמה שיותר. האומנם?

 

חוג ועוד חוג

"יש כיום מגמה האומרת שכמה שיותר העשרה לילדים בגיל הצעיר, זה יותר טוב לילד, מתוך הידיעה שילדים בגיל צעיר סופגים ולומדים בקלות", אומרת רננה צימבליסטה, מנחת קבוצות הורים, יועצת משפחתית ומרכזת תחום הורות ב"דיאדה". "הורים שעוברים מגן פרטי לגן ציבורי המומים מכך שאין 4 חוגים בשבוע. יש אווירה שמלחיצה ומכניסה את ההורים לציפייה שמגיל צעיר מאוד הילדים יהיו מלאי העשרה". אם נוסיף לכך את שעות העבודה הארוכות של הורים רבים, החוגים יכולים להיתפס בעיניהם כפיצוי ופתרון כלשהו לתעסוקה לילד.

 

"ההורות הופרטה במובן מסוים", אומרת ד"ר מיכל אפללו, מנהלת מחקר ופיתוח בחברה למתנס"ים. "אנחנו רואים את זה בכך שבבוקר הילדים בבית הספר, בצהריים בצהרון ואחרי הצהריים בחוגים. ילדים הולכים בממוצע להרבה יותר חוגים מאשר בעבר".

 

גם התחרותיות בין ההורים משחקת תפקיד. חוג אנגלית בגיל צעיר חשוב להסתגלות בכפר הגלובלי, שחמט וחוג מדע יכולים לעזור להשתלבות עתידית בתעשיית ההיי טק. "פעמים רבות קורה שילד בגיל גן הולך לחוגים פעמיים-שלוש בשבוע ובסופו של דבר נתקלים בסירוב שלו. הוא יוצא מהגן ואומר 'אני רוצה הביתה. לא לחוג'", אומרת צימבליסטה.

 

"יום גן זה יום עבודה הכי קשה שיש, יותר מכל חברת היי טק. הילד צריך להיות בפוקוס בכל כך הרבה רבדים – חברתיים, רגשיים וקוגנטיביים, במשך כל שעות הגן. כל מה שהוא רוצה זה לבוא הביתה ולנוח. לעיתים קשה להם לגייס את עצמם ולהיכנס שוב לקבוצה אחרת שדורשת את אותו סוג של מאמץ. זה כמו שנלך ליום עבודה שלם בפוקוס על מטרות ומשימות, ניסע הביתה וניכנס לעוד שעת עבודה בחברה אחרת". כלומר, מומלץ להרפות ולשים לב לצרכי הילד, בקביעת עיתוי החוג, המינון וכמובן התוכן עצמו ואין חולק על כך שלחוגים יכולה להיות תרומה חשובה להתפתחות.

 

"החוגים תורמים להתפתחות שלושה תחומים מרכזיים אצל הילד: מיומנויות חברתיות, רגשיות וקוגנטיביות", אומרת ד"ר אפללו. "חשוב לזכור שלהבדיל מהחינוך הפורמלי, הילד מגיע לחוג מתוך בחירה. ידוע שאזורים רבים במוח מתפתחים בגיל צעיר, עד 10-12 ולכן יותר נכון להתחיל למשל ללמוד נגינה לפני גילאים אלו. אנחנו יודעים שחוגים מפתחים בטחון עצמי, תחושת מסוגלות ודימוי עצמי חיובי, היכולים לתרום כמובן גם ללמידה הפורמלית. זוהי הזדמנות להתמודד עם אתגרים של 'קשה לי'. הילד צריך להתאמן ולהופיע ויש תחרויות. ילד שמצליח בכדורסל אומר לעצמו, אולי אני יכול להצליח בתחומים נוספים בבית הספר. בנוסף, חוגים הם כמובן גם מקור לפיתוח תחביבים. ילד עסוק יגדל להיות מבוגר שיודע לעשות הרבה דברים במקביל".

"חשוב מאוד להקשיב לילד". צילום: index open 

 

מעבר לעומס החוגים, כתוצאה מעלייה במודעות ההורים לתרומת החוגים, ישנה מגמה נוספת של שינוי במטרת ההורים ברישום הילד לחוג. "כשחשבתי שכדאי לפתח אצל אחד הילדים דימוי עצמי, שלחתי אותו לאילוף כלבים", מספרת אפללו.

 

"בתחילת שנות ה-90 הורים רשמו ילדים לחוגים כדי ליצור את הכנר הבא או את הנדיה קומונצ'י הבאה וממש השתמשו בדוגמאות הללו. היום פחות שומעים את זה. אני שומעת כיום הורים שאומרים 'אני רוצה לפתח אצל הילד שלי את התחום הרגשי, אז אשלח אותו לאומנות או לנגינה'. יש התייחסות לתחום המעו"ף - מנהיגות ערכים ופיתוח אישי, הן ברמת הביקוש של ההורים והן ברמת התוכניות וההדרכה שלנו למדריכים. החוגים הפכו ליותר כלי מאשר מטרה בפני עצמה".

 

הכוונה במעו"ף הינה לבניית דימוי עצמי, תחושת מסוגלות וסבלנות לעמימות. כלומר, האם אני מסתדר במצבים עמומים, במצב של שינוי, בקבוצה חדשה ובמצב שאני פחות מכיר. אם פעם מורה לריקוד חשב שהמטרה שלו היא לייצר רקדניות, כיום הוא אמור לדעת שהמטרה שלו היא גם לעבוד על מדדי המעו"ף. דוגמא קטנה לכך היא הנחיה של החברה למתנ"סים למורים לריקוד להעמיד בשורה הראשונה לא רק את הילדות הדקיקות והחייכניות עם השיער החלק.

 "פעם רצו לייצר את הנדיה קומונצ'י הבאה" צילום: index open

 

זמן איכות בחוג

"גם מיומנות רגשית של פרידה מהורה ולהיות בתוך מסגרת, לסגל את עצמך לאותה מסגרת ולפתח שייכות היא חשובה", מוסיפה צימבליסטה את נקודת המבט של הגיל הרך. "לתקשר עם אדם בוגר אחר שהוא לא ההורה והגננת, לשכלל מיומנויות של קשב לאחרים, שיתוף פעולה ודחיית סיפוקים, הם נושאים אליהם הילד נחשף בחוגים והם ערך מוסף חשוב מעבר לשכלול מיומנויות פיזיות וקוגנטיות".

 

מהם היתרונות של חוגי הטרום למיניהם? 

"הצטרפות לחוג יחד עם הורה בגיל הרך 2-3, עוזרת לילד לייצר הכרות עם דברים חדשים באופן לא מאיים. יש ילדים שקשה להם מאוד להודות שיש אצלם את המקום הלא יודע, למשל. בשלב הזה עוד לא קיימת אצלם התחושה שאסור לא לדעת משהו. זהו גם זמן נהדר לבילוי אינטימי בין הורים לילדים. בבית אין תמיד יצירתיות, סבלנות וגיוון".

 

כיצד בוחרים את החוגים המתאימים? 

"בעיני, יש נטייה של הורים לתת משקל רב יותר למה מקובל או מה קורה סביבי ולא תמיד לילד עצמו, לאופיו המיוחד ולצרכיו הספציפיים. חשוב מאוד להקשיב לילד", אומרת צימבליסטה.

 

"לפני החוג צריך לבדוק מי המדריך, מי החברים שהולכים לאותו חוג ומה התוכנית שלו", אומרת אפללו. "מומלץ לשבת עם הילד ולבחון את הנושא. אם נתייחס לזה כאל דבר רציני, נרוויח רצינות מהצד השני. כדאי לעשות תהליך של חשיבה בבית, מה מתאים לילד ולא מה מתאים להורים על פי השעות של החוגים, שגם זה קורה לפעמים".

 

למה, אנחנו שואלים את עצמנו, בנות לומדות בלט ובנים קרב מגע? צימבליסטה מאמינה שבלי לשים לב, פעמים רבות אנחנו מכוונים את ילדנו לבחירות מגדריות בבחירת החוגים. "תפתחו את הדלתות", היא אומרת. "תאפשרו טעימות גם למקומות בהם הילד חזק ולמקומות לא מוכרים או שהוא נמנע מהם. מצד שני, חשוב להיות רגישים להתנהגות של הילד, שבגילאים צעירים לא תמיד יודע לבטא את מה שהוא מרגיש במילים ממשיות. שאלו את עצמכם אם החוג הזה הוא הרצון של הילד או הרצון שלכם כהורים".

 

מה קורה כאשר הילד מחליף חוגים ומזגזג?

בנושא זה אפללו וצימבלסיטה חלוקות בדעתן ועושה רושם שמדובר בתפיסות חינוכיות שונות ולא רק בפערי קהל היעד של החוגים. "חוג הוא לא תהליך התנסותי בו אני יכול לקפץ מחוג לחוג במהלך השנה", אומרת אפללו. "חשוב מאוד ללמד את הילדים להיות עקביים. מכיתה ג', ילד צריך להבין את משמעות הבחירה שלו ולהבין שחוג הוא תהליך בו יש רגעים שהם פחות מעניינים או שלבים בהם אני מתאמץ יותר. חלק מהתמודדות הוא להישאר, להתמודד גם עם מצבים חברתיים ובסוף להגיע לתוצאה שאיהנה ממנה. ילד שסובל לא נשאיר כמובן ולא נשלח ילד בוכה לחוג. בסופו של דבר המטרה היא שיהיה לו כיף ושהוא ירצה לבוא".

 

"אני בעד להציע ולפתוח 'טעימות' עבור הילדים", אומרת צימבליסטה. "הורים לא צריכים להיבהל אם הילד רוצה ללכת לחוג אחר אחרי שניים-שלושה מפגשים. ההורה מכיר את הילד הכי טוב ולכן יש מקום לנסות ולדרבן להישאר עוד קצת ולבדוק יותר לעומק האם באמת זה לא מתאים לו. יש ילדים עם 'חימום איטי', שלוקח להם זמן להרגיש נוח במקום חדש. לעומתם, ישנם ילדים שיודעים מיד מה מתאים להם ומה לא. בשום אופן לא להכריח ילד ללכת לחוג. הורים שמכריחים מדברים על הצורך ללמד את הילד התמדה ולקיחת אחריות על הבחירה שלו. אני חושבת שחלק מלקיחת האחריות היא גם לדעת להגיד 'זה לא מתאים לי'".