פטור מביטוח לאומי: גם לעקרי הבית מגיע שוויון

עתירה להשוות זכויות גבר נשוי שאינו עובד, לאלו של אשה נשואה שאינה עובדת - לפטור מתשלום ביטוח לאומי - נדחתה בבג"ץ. אבל השופט בעט את הכדור למגרש של המחוקק וטען שיש להתאים את החוק מ-1953 למציאות החדשה

בימים אלו גלגל בג"ץ למגרשו של המחוקק את הצורך לשנות את חוק הביטוח לאומי כך שגם גבר נשוי שאינו עובד - "עקר בית" - יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי. כך יושווה מעמדם של "עקרי הבית" לזה של "עקרות הבית", שהן  נשים נשואות העובדות במשק ביתן וזכאיות על פי חוק לפטור מתשלום דמי הביטוח הלאומי; כשבגיל פנסיה הן בכל זאת מקבלות קצבת זיקנה.

 

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
• אמא עובדת כל הזמן, אבא אשת חיל - עד שנמאס

 

איך התחיל הסיפור? בני הזוג סוניה ויחזקאל מני עתרו לבג"ץ נגד המוסד לביטוח לאומי, אשר סירב לפטור את הבעל, שאינו עובד, מתשלום דמי ביטוח לאומי. בכך "עקר בית" לא היה זכאי לזכויות כשל "עקרת הבית". למרות שבג"ץ דחה את העתירה, דבריו של השופט אליעזר ריבלין בפסק הדין הציגו תמונה של שינוי נדרש.

 

המציאות השתנתה

השופט הבהיר, שהחוק שנחקק ב-1953, התאים למציאות אחרת, כזו שהמפרנסים העיקריים היו הגברים. בישראל 2010 על המחוקק להתערב בעניין ולהתאים את החקיקה לרוח הזמן. בכך הציב ריבלין אתגר גדול עבור המוסד לביטוח לאומי - ליזום ולקדם שינוי חקיקה לטובת ציבור מבוטחיו.

 

קיימות מספר דוגמאות לכך שהביטוח הלאומי הרים בעבר את הכפפה והוביל חקיקה חדשנית ותקדימית. אחת מהן היא שינוי החקיקה להשוואת זכויות הגברים לזכויות הנשים בכל הקשור לחופשת לידה. 

 

באותה מידה בהחלט ניתן לקדם את החקיקה הסוציאלית ולהכיר בקיומו ובמעמדו של "עקר בית", כאשר האישה היא המפרנסת היחידה, ואין כל סיבה להפלות לרעה את הגבר ולחייבו בדמי ביטוח לאומי, בעוד שאם המצב היה הפוך, אשתו הייתה זכאית לפטור מלא.

 

למען כל הדוגלים בקיומו של שוויון זכויות בין נשים לגברים, אמנה להלן את טענות המוסד לביטוח לאומי, כפי שהועלו בבג"צ:

• ראשית, טען המוסד לביטוח לאומי שהחוק היטיב במכוון את מצבה של אישה שאינה עובדת.

 

טענה זו עומדת בניגוד גמור למציאות הכלכלית של ימינו בה הכוונה היא לעודד נשים לצאת לעבודה. לראייה, גם המוסד לביטוח לאומי עבר כברת דרך, והתאים עצמו למציאות זו. כך למשל, השווה את זכויות הידוע בציבור לזכויות הידועה בציבור בהתייחסותו אליהם כאל זוג נשוי לכל דבר ועניין. כמו כן, חל שינוי משמעותי ביותר בהתייחסותו לנישואים חד מיניים.

 

• טענתו השנייה של המוסד לביטוח לאומי היא ששינוי החקיקה דורש תוספת תקציב.

 

הו, ובכן, אם על תקציב אנחנו מדברים, זו יכולה להיות הזדמנות פז עבור המוסד לביטוח לאומי לדרוש תוספת תקציב בזכות, ולא בחסד. זאת, כיוון שבשנים 2009 ו- 2010 גדלה הגבייה הודות להכפלת התקרות לתשלומי דמי הביטוח, מ-5 פעמים השכר הממוצע במשק ל-10 פעמים השכר הממוצע במשק.

 

מדובר במאות מיליוני שקלים שנגבו וימשיכו להיגבות על ידי המוסד לביטוח לאומי, שמועברות דרכו ישירות לקופת האוצר - ושמשום מה אף אחד לא מתכנן להחזירם למבוטחים בשום צורה. נוצר מצב שהמבוטחים, ששילמו את דמי הביטוח המוגדלים, כלל לא מודעים לעובדה שהם משלמים ועוד ימשיכו לשלם תוספת מס.

 

הביטוח הלאומי צריך לעמוד מול האוצר

הגיע הזמן שהמוסד לביטוח לאומי ידרוש בחזרה את חלקו בתשלומים שהועברו ושעתידים לעבור בשנת 2011 ובשנת 2012 כמס נוסף לקופת האוצר, על מנת שיוכל להשתמש בהם כמקור מימון להשוואת הזכויות.

 

במקום לתרץ תירוצים ולהנציח את האפלייה הזועקת לשמיים, מן הראוי שהמוסד לביטוח לאומי יחזור למלא את תפקידו ההיסטורי כגוף ממשלתי האחראי לביטוח הסוציאלי של מבוטחיו. זאת, מבלי להיכנע לתכתיבי האוצר הפוגעים לא רק במבוטחים אלא בסופו של יום גם במעמד המוסד לביטוח לאומי עצמו.

 

הכותב הוא שותף בכיר ב"שיף הזנפרץ ושות' רואי חשבון" ויו"ר ועדת ביטוח לאומי ב- ל.ה.ב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל.