הטורף

קלאסיקת הזוועה משנות ה־70, "פיראנה", חוזרת בגרסה עדכנית ובתלת ממד. חוץ מדם, עירום והרבה מאוד ניבים, תוכלו לראות שם גם את ריצ'רד דרייפוס במחווה משעשעת ל"מלתעות"

שנות ה־70 היו שנים של לא מעט אסונות אופנתיים ואחרים (יש אנשים שעד היום לא סולחים לדיסקו). תעשיית הקולנוע יישרה קו והציפה את השוק בסרטי אסונות. המסכים התאכלסו בהרי געש הפולטים לבה רותחת, ספינות שוקעות, רעידות אדמה הרסניות, כרישים אכזריים, מגדלים בוערים, עכבישים אימתניים וסופות משתוללות. הפוסטרים של הסרטים התהדרו בססמאות כגון "אורגיה של ביזה ותאווה" והזהירו את הצופים ממה שצפוי להם ברגע שייכנסו לאולם הקולנוע. אלה לא הפחידו את הצופים המבועתים, שהמשיכו להגיע בהמוניהם ולמלא את כיסיהם של המפיקים. פרשני קולנוע מייחסים את גל סרטי האסונות של הסבנטיז למשבר הגדול שפקד את אמריקה בעידן מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט, ורואים בכך ביטוי לפחד האמריקאי מפני נקמת הטבע בהם על שום שחטאו. האינטלקטואלית סוזן זונטאג כתבה בעבר שסרטי האסונות "שיקפו חרדה שאפיינה את המאה ה־20, מפני השמדה קולקטיבית העלולה לבוא בכל רגע, ללא אזהרה". הקהל נהר אז לאולמות כדי לברוח מהמציאות הקשה של המשבר הכלכלי־חברתי־פוליטי ובחר לשכוח את הצרות תוך שהוא שוקע בתוך העלילות המאיימות.

 

אחד הסרטים המפורסמים מהז'אנר ההוא היה "פיראנה" (1978), אותו ביים ג'ו דאנטה, מאשפי האימה והמסתורין של הוליווד. הסרט, שעסק במעללי הדג הברזילאי הטורף, התייחס גם הוא במובנים רבים לעולם המדע כהרסני ומאיים. במקרה של הסרט ההוא היה זה מדען אמריקאי שטיפח ותירבת דגי פיראנה, שיפר את הגנים שלהם ושיסה אותם בצפון־וייטנאמים. אחרי המלחמה, מוטציות של אותם דגים זרעו פאניקה וקטל בקרב הנופשים במפרץ טקסס.

 

ההצלחה של "פיראנה" גררה סרט המשך בשם "פיראנה 2 – המעופפים הקטלניים" (1981), אותו ביים לא אחר מאשר ג'יימס קאמרון, הרבה לפני שהוא הפך לבמאי הכי מפורסם ומצליח בעולם, החתום על שני הסרטים הכי קופתיים ("טיטניק" ו"אווטאר"). הסרט השני היה הרבה יותר אכזרי מקודמו ועסק בחבורת מדענים של הצבא האמריקאי, שהכליאה בין שלושה סוגי דגים. התוצאה היתה זן מפלצתי וקטלני של דגים, שמסוגלים גם לעוף ולשרוד מחוץ למים. או כמו שמבקר הקולנוע יהודה סתיו כתב בשעתו: "'הציפורים' של היצ'קוק ו'מלתעות' של ספילברג חברו כאן יחד לסרט בלהות מבעית'".

"סרט אימה מהנה בניחוח שנות ה-80" 

 

20 שנה אחרי, קמרון הוא אחד האנשים הכי חזקים בהוליווד, וכבר מזמן לא מתעסק עם דגיגים מסוג כלשהו, ואילו דגי הפיראנה דווקא חוזרים למסך הגדול בקאמבק מפתיע. זה קורה בסרט "פיראנה D3", שמגיע אלינו השבוע וכל כולו מודעות עצמית לז'אנר בכלל ולקודמיו בפרט. הבמאי אלכסנדר אז'ה ("גבעות הפחד") הוא הראשון שיודה בכך. "ליצור סרט אימה מהנה עם ניחוח של שנות ה־80, זה הגשמת חלום עבורי", הכריז אז'ה בראיונות לכבוד יציאת "פיראנה D3". "רציתי לעשות סרט שהצפייה בו היא הנאה אסורה, ממש כמו כשראיתי את 'פיראנה' המקורי, כשהייתי ילד. רציתי לעשות סרט שיכול להיות מפחיד ובמקביל כיפי, עם הרבה עירום ודם - בקיצור, נסיעה ברכבת הרים מטורפת".

 

ניכר שאז'ה מכיר היטב את התרבות מתוכה צמח "פיראנה". אחת ההוכחות לכבוד שהוא רוכש לוותיקי הז'אנר ניתן לראות בבחירה ללהק את ריצ'רד דרייפוס, כוכב "מלתעות", סרט האסונות האולטימטיבי. "לא הייתי בטוח שדרייפוס יסכים להופיע בתפקיד קטן, ולמרבה ההפתעה הוא הסכים לעשות זאת", מספר אז'ה. "השתמשנו באותם בגדים שהוא לבש ב'מלתעות', באותם משקפיים. הוא אפילו שר את אותו השיר מהפתיחה של 'מלתעות'. זו הופעת האורח הכי טובה שראיתי בחיי".

 

בעוד ב"מלתעות", שיחק דרייפוס את האיש שנאבק בכריש המפלצתי, הפעם הוא בתפקיד הקורבן. דרייפוס מגלם ב"פיראנה D3" זקן חביב שיוצא לדוג באגם ויקטוריה. מהר מאוד הבילוי הופך לסיוט כמיטב המסורת והדגים לא מותירים ממנו זכר, כמעט.

האם ז'אנר סרטי האסונות חוזר? פיראנה 3D

 

בסרט החדש זו רעידת אדמה תת־מימית שמשחררת למימי האגם להקות של דגים פרה היסטוריים. הדגים מפתחים תיאבון ומתחילים לזנב בבני הנוער המבלים באגם את חופשת האביב, בהם גם חבורה של אנשי תעשיית הפורנו המצלמים סרט חדש על יאכטה באזור. מישהו אמר בי מובי?

 

כנהוג בסרטי אסונות, גם כאן יש מבוגר אחראי שלוקח על עצמו את האחריות להדוף את המתקפה ולהחזיר לכנו את הסדר שהופר. הפעם זו אשת משטרה מקומית, אותה מגלמת אליזבת שו הזכורה מ"לעזוב את לאס וגאס".

 

אחרי הצפייה ב"מלתעות" היו לא מעט צופים שבחרו להימנע מלהיכנס לים או לכל מאגר מים טבעי אחר. מבחינת אז'ה, אם זה יקרה גם הפעם, זה יהיה חלום שהתגשם. "רציתי לבדוק האם אחרי 'מלתעות' ניתן ליצור סרט נוסף שייצור טראומה בקרב דור חדש", הוא מצהיר. מיותר לציין שהעובדה שהסרט מוקרן בתלת ממד מחזקת את הסיכויים לטראומה חדשה. אז'ה טוען שהוא רצה לעשות את סרטו בשיטת התלת ממד הרבה לפני ההיסטריה של "אווטאר". "כשאתה עושה סרט, אתה חושב על דרכים שיעזרו לך לייצור את החוויה המושלמת עבור הצופים, שכן כדי שהצופים ירגישו פחד הם חייבים לשכוח שהם צופים בסרט", סבור אז'ה. "חשבתי שהתלת ממד יגביר את הסיפור ואת עוצמת האפקטים המיוחדים, ויפתח אפשרויות נוספות להפתיע את הצופים ולקרב אליהם את הטבח המתחולל על המסך. בעזרת התלת ממד אנחנו שואבים את הצופים פנימה ושמים אותם מתחת למים, מול הדגים שתוקפים אותם ישר לפנים".

 

כדי לייצור פיראנה מאיימת המתאימה לדור שגדל על סרטי אימה משוכללים ועתירי אפקטים, נעזר אז'ה בנוויל פייג', המתמחה בעיצוב יצורים, ומי שתרם את כישרונו וחזונו ל"אווטאר". "רציתי להציג דג שלא רק שוחה במהירות וזולל באגרסיביות", מסביר הבמאי. "רציתי שהוא ייראה כמו מפלצת תת־ימית, וכך ליצור בעזרתה אימה מסוג חדש. אגב, כשאתה עושה פיראנות ממוחשבות, הרבה יותר קל לייצור אותן בתלת ממד וזה מגביר את האפקט".

 

האם פיראנה אחת מבשרת את בוא האביב? כלומר, האם אנחנו עומדים בפני קאמבק של גל סרטי האסונות? לא ברור. בינתיים חובבי סרטי הזוועות יכולים ליהנות מאחד הסרטים הקיצוניים, הבוטים והמדממים ביותר שנראו כאן לאחרונה.