אני מחפף בקצוות?! בוס, אבל נתת מחמאות

איך קורה שעובד חושב שהוא מבצע את עבודתו היטב, ואף מקבל שבחים, מפוטר על רקע אי שביעות רצון מעבודתו? ככה זה כששיחות משוב נעשות תוך חשש "לפגוע ברגשות העובד", וששבחים ניתנים על מנת לזכות באהדת העובדים. זו טעות

אני מודה שאני מאוד אוהבת טלוויזיה, בעיקר סדרות בית חולים. אני מודה שמאז שיש לי ילדים, וזה כבר די הרבה שנים, אני כבר לא כל כך מצליחה לראות טלוויזיה. יחד עם זאת, כשעלתה לאוויר הסדרה "המשרד", בעלי ניתק אותי מהמחשב וטען שאני חייבת לראות כי זו סדרה "מקצועית". וגיליתי, למרבה הצער, שהוא צדק.

 

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה

 

המנהל בסדרה מוצג כמי שלא מסוגל להגיד מילה רעה לעובדיו. השיא היה כאשר המנהלת של אותו מנהל דרשה ממנו לפטר את אחד העובדים והוא ביים שיחת פיטורים שהתגלתה כשיחת טלפון עם השעון הדובר. לצערי לא רק במסדרה מנהלים לוקים בקושי העצום של להעביר משוב לעובדיהם.

 

פרס הצטיינות ומכתב פיטורים

פעמים רבות אני נתקלת בעובדים בתהליכי שימוע לפני פיטורים, שמופתעים באמת ובתמים מכך שהארגון אינו מרוצה מתפקודם ומעוניין לפטר אותם. במקרה הטוב אף אחד לא סיפר להם על זה לפני כן, ובמקרה הרע אלו עובדים שרק לפני זמן קצר קיבלו פרסים, משוב שנתי מצוין, מכתבי הערכה ועוד ועוד.

 

מצאתי את עצמי שואלת את עצמי, האם המנהלים האלה סובלים מפיצול אישיות? האם קרה משהו דרמטי שבעקבותיו העובדים הפכו עורם? האם שיקרו, גנבו ורימו ואיבדו את עולמם ברגע? התשובה לכל השאלות היא לא. התשובה היא שמנהלים הם פשוט אנשים, וכאנשים, לרובנו קשה להגיד דברים קשים לאנשים אחרים.

 

הדבר הולך ומסתבך כשמדובר בעובדים – אנשים שאנחנו באינטראקציה יומיומית איתם – ולא נעים להודות, אבל הרבה פעמים ההערכה כלפינו כמנהלים תלויה בביצועיהם ובהערכה שלהם אותנו.

 

"לא נעים לי"

כששואלים מנהלים מה מונע מהם לתת משוב כן ואמיתי לעובדים, הם מספקים הסברים שונים ומשונים, נוסח "לא נעים לי ממנו", "הוא מאוד משתדל", "זה לא נורא מפריע לי", "לכולם יש מינוסים", "זה רק יוריד לו את המוטיבציה במקום להעלות לו אותה", "כולם אוהבים אותו בארגון אז יחשבו שאני לא בסדר ולא הוא", ועוד כהנה וכהנה.

 

מצד שני, כששואלים עובדים מה הכי חסר להם מהמנהלים שלהם, הם בדרך כלל ידברו על משוב אמיתי וכן. והרי כולנו מכירים את התחושה המזעזעת של לא לדעת מה חושבים עליך באמת. חוסר הוודאות הזה יוצר אצל אנשים תחושה לא נוחה. חלקם מעריכים את עצמם הערכת חסר וחלקם מעריכים את עצמם הערכת יתר.

 

ובעיקר – מאוד קשה לאנשים להשתפר כשהם לא יודעים איפה בדיוק הם צריכים להתאמץ יותר. מכאן נוצר בסיס גדול לכעסים – כי המנהל לא מבין למה העובד לא משתפר, ומצד שני, איך העובד יידע במה להשתפר ומה מצופה ממנו אם אף אחד לא אומר לו?

 

אמנות ההסתרה: יש טענה שאומרת שאנשים יודעים איפה הם פחות טובים. גם אם נסכים עם הטענה הזו, אנשים משקיעים המון אנרגיה בלהסתיר את מה שהם לא טובים בו. ואז במקום להשקיע מאמץ בשיפור, משקיעים מאמץ בהסתרה.

 

מוכר, לא? 

אם בעוד אתם קוראים את הכתבה עולה בכם זיכרון של מנהל מכסח שנהג לעמוד עם פטיש 5 קילו ולהנחית אותו על כל עובד – לא במנהל הזה מדובר; אלא במנהל אמיץ, כן, ישיר, שלא מפחד לגדל את עובדיו. והרי כולנו יודעים (עוד מגיל ההתבגרות) שלגדול זה כואב.

 

אז נכון, זה לא תמיד נעים לשמוע ביקורת, אבל זו הדרך היחידה של עובדים ומנהלים לגדול ולמצות את הפוטנציאל והיכולות הטמונים בהם. אז כעובדים הדגישו שאתם רוצים לשמוע חוות דעת כנה ואמיתית על מנת להשתפר; ומנהלים - היו מנהלים.

 

 

הכותבת, רינת קרן-הרמן, היא מנכ"לית Mind, גיוס עובדים מקצועי וייעוץ ארגוני.