המצאה ישראלית: קח קיר בדירה החדשה, שבור והזז אותו תמורת תשלום. קבל מטבח, יחד עם שובר להחליפו בחברת המטבחים. יש בעיה עם הריצוף? שלם והחלף.
כשקונים דירה חדשה באירופה, לעומת זאת, מקבלים את הדירה מוכנה ומאובזרת ללא יכולת לבצע שינויים. בארה"ב לרוב מקבלים את הדירה ברמת מעטפת עם קירות חשופים, והדייר מתבקש לאבזר אותה בכוחות עצמו. בישראל כמו בישראל, הצרכן אינו קונה את הדירה כמוצר מוגמר, ותעשיית השינויים בדירות חדשות מגלגלת מיליוני שקלים בשנה.
אם בעבר הסתפקו הרוכשים בהוספת מספר נקודות חשמל, כיום הדירה החדשה הממוצעת עוברת שינויים מפליגים הכוללים הזזת קירות, שינוי מיקום של חדרים, הוספת חדרי אמבטיה ושירותים, החלפת מרצפות בפרקטים ועוד.
בפרויקטי היוקרה המגמה עולה מדרגה כאשר דיירים קונים מספר דירות, מחברים אותן ומשנים לחלוטין את עיצוב הפנים המתוכנן כדי ליצור את דירת חלומותיהם. זאת עד לדרגה שאף דירה במגדל היוקרה לא דומה לדירה אחרת.
חברות הבנייה נערכו למגמה של עריכת שינויים מפליגים בדירה באמצעות הקמת מחלקות שינויים מיוחדות, העסקת מעצבי פנים והכנת מחירונים מפורטים הכוללים את עלות השינויים החל מהוספת נקודת חשמל וכלה בהוספת חדר אמבטיה.
התופעה של ביצוע שינויים בדירה אינה מתמתנת למרות שהמפרט הטכני שנותנים הקבלנים רק הולך ומשתפר.
בחברות רבות, רוב השינויים לפני בניית הקירות הפנימיים של הדירה אינם כרוכים בתשלום נוסף. ככל שהפרויקט בשלב מתקדם יותר, כך עלויות השינויים גבוהות יותר. שינוי במיקום נקודות חשמל ואינסטלציה, לדוגמה, שהם בין השינויים הנפוצים, יעלו הרבה יותר, ככל שהפרויקט מתקדם והצנרות כבר הוטמנו בקירות.
ברוב הפרויקטים היום קיימת יותר מאופציה תכנונית אחת לחלוקת הפנים של הדירה, ואם רוכשים את הדירה בשלב מוקדם, אפשר גם לערוך שינויים במיקום הקירות והחללים, בהתייעצות עם מעצב פנים או אדריכל החברה, ללא תוספת במחיר".אבל אם כבר נעשתה חלוקה ונבנו בדירה קירות, השינויים יהיו כרוכים בהריסה, בבנייה מחדש ובשינוע פסולת, מה שמייקר את כל העניין משמעותית," אומר עופר שגיב, מנכ"ל מי טל הנדסה וייזום.
שינויים מאוחרים יכולים לגרור אחריהם דחיית מועד מסירת החזקה. בהסכם בין הצדדים הקבלן דואג להגן על עצמו ומכליל סעיף שמאפשר לו עיכוב במסירה במקרה של הכנסת שינויים. הקבלן יהיה מוגן מפני איחור במסירה אם נגרם מאותם השינויים.

רן בן אברהם, סמנכ"ל ייזום ושיווק בחברת צמח המרמן, מסביר כי "קיימת דעה בשוק שמחירי השינויים אצל היזמים יקרים בהרבה ממחירי קבלנים פרטיים. במערכת השינויים אצל הקבלן המבצע נלקחים בחשבון פרמטרים שקבלני שיפוצים אינם לוקחים. לדוגמה: ביטוחים מיוחדים או נקודת שקע נוספת, שאוטומטית נכנסת לאחריות הדירה, לכל תקופת חוק המכר. קבלני השיפוצים לא מחויבים למכר כלל".
הנטייה של הקבלנים היא להמתין עם עבודות ריצוף וחיפויי קירות, אם הדירה לא נמכרה, כדי שהרוכשים לא יגיעו לעלויות גבוהות, במקרה של חוסר התאמה לטעמם האישי. במציאות זה כמעט לא קורה, כי רוב הדירות נמכרות בשלבים מאוד מוקדמים.
תוספות ושינויים, הינו עניין שבין רוכשי הדירות והחברה המבצעת ולא באחריות היזם. קיים יתרון גדול שהחברה היזמית היא גם הקבלן המבצע במקרים כאלה.
אחד התחומים שהשתנו מאוד בשנים האחרונות הוא תחום החלונות. אם בעבר סיפקו הקבלנים תריסי גלילה עם חוט, הרי שכיום התריסים הולכים ונעלמים מהנוף ומוחלפים במוצרי הצללה מודרניים.
משה גנזי, הבעלים של חברת אורגון, המתמחה בייצור מוצרי הצללה מעוצבים, מציין שהמגמה הרווחת באירופה של חלונות ללא תריסים או תריסים ונציאניים המורכבים בתוך שמשת החלון, חדרה לישראל. בפרויקטים רבים המפרט הטכני כולל תריסים ונציאניים המותקנים בתוך שמשת החלון ומופעלים באופן חשמלי.
כן מומלץ לצמצם את השימוש הרחב שנוטים קבלנים לעשות במילים "שווה ערך." על כל אופציה שנותן הקבלן במפרט הוא בדרך כלל יוסיף גם אופציה של שווה ערך. המושג מעורפל ומשאיר את רוכש הדירה בידיו של הקבלן.
לדוגמה: אם הקבלן מציין במפרט "ארונות עם ציפוי פנימי של מלמין/פורמיקה ו/או שווה ערך", יש לדרוש מהקבלן למחוק את המונח "שווה ערך" ולהשאיר מבין האופציות האחרות המוצעות רק את זאת שיעדיף הרוכש.
דוגמה שכיחה נוספת מתייחסת לכל הציוד הנלווה לגינה בדירת גן או במרפסת. חשוב שהרוכש ידאג לכך שהציוד הנלווה יהיה מפורט כהלכה ולא מתואר באופן כללי שמשאיר מקום לפרשנות של הקבלן.
למשל: הוספת סעיף הנוגע להכנה למערכת השקיה על כל הפרטים הנלווים לה ובהתאם לרצונות הרוכש. חשוב לבדוק גם את כל נושא ההכנות למזגן, וכן כל תוספת נקודות החשמל ושינוי מיקומן.
כשם שהקבלן מחייב על תוספות, אם אתם מוותרים על קיר שהיה אמור להיבנות או על פריט אחר במפרט הטכני, הקבלן אמור לזכות אתכם בערכו. עם זאת, הזיכויים שמציעים הקבלנים לרוב נמוכים מאוד ומבטאים את עלות הקבלן למוצר ולא את מחיר השוק.
הכתבה פורסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"