חצי שעה מאוחר יותר שב הטלפון לצלצל. הפעם זה היה הסלולר הצמוד אליי. מימון שוב היה על הקו. "זה רציני מאוד", אמר, "אריק ללא הכרה ועכשיו מאשפזים אותו". קולו היה יציב, אבל היה ברור שהוא עושה מאמץ לשלוט בעצמו. "אני מציע שתיסע לביתך ותמתין להודעה נוספת ממני", אמר.
ביקשתי מחבריי להקשיב לי לרגע, סיפרתי כי ראש הממשלה אושפז וככל הנראה מצבו אינו פשוט. הם בהו בי, המומים במקצת. התנצלתי, עליזה הצטרפה אליי, וביקשתי מהנהג שימהר הביתה.
סמוך לשעה אחת־עשרה בלילה, בהיותי במקלחת, שוטף את פניי, צילצל הטלפון בביתי. שוב ישראל מימון. "על הקו נמצא איתי גם היועץ המשפטי לממשלה", אמר, "לאחר שקיימנו התייעצות עם רופאיו של ראש הממשלה ובדעה אחת עם היועץ המשפטי הגענו למסקנה שראש הממשלה נמצא בנבצרות שאיננה מאפשרת לו למלא את תפקידו. על פי חוק יסוד הממשלה עוברות אליך החל מרגע זה כל סמכויות ראש הממשלה. אמשיך לעדכן אותך מאוחר יותר", סיים והניח את השפופרת.
כך הפכתי לראש ממשלת ישראל. עומד במקלחת, עם ברז פתוח שממנו זורמים מים חמים, מסתכל בעצמי במראה שאדים הלכו והצטברו עליה, מטשטשים את קווי פניי עד שנראיתי כמישהו אחר.