אם לא הייתי חי בישראל, הייתי אורז את הפקלאות ועובר ל: בורה בורה בחופשות, לאס וגאס בעבודה ותל אביב ביתר הזמן.
העיר הכי מדהימה בעולם היא: עיירה פסטורלית באיטליה בשם פוזיטאנו. אי אפשר לתאר, פשוט אין דברים כאלה. שילוב מושלם של שקט, יופי ושלווה.
לו הייתי חיה, סביר להניח שהייתי: עטלף. ער בלילות ומרגיש קצת תלוי והפוך בימים.
כיוונים חדשים שאני מתכנן לצמוח אליהם בעתיד: פיתוח הקריירה הישראלית והבינלאומית שלי. יש המון דברים על הפרק והשמיים הם הגבול.
החפץ שאני הכי מחובר אליו רגשית הוא: תיק ההופעות שלי. הוא תמיד צמוד אליי, תמיד מוכן לפעולה, בהופעות של 50 או 5,000 איש.
הכי גבר־גבר בעיניי הוא: סופרמן. ואם אני חייב מישהו אנושי, אז קלארק קנט (דמותו "האנושית" של סופרמן, אר"ג).
האישה האולטימטיבית בעיניי היא: נבונה ועם חוש הומור, בעלת אינטליגנציה רגשית מפותחת באופן קיצוני כדי שתוכל להסתדר עם אחד כמוני, יפה מבפנים
אך גם מבחוץ ובעלת סיבולת לשאת את השיגעונות שלי ולתמוך בי כל הזמן (לפעמים אני אפילו שוכח שאני צריך לאכול). לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך, טל.
אם לא הייתי אמן על־חושי, ודאי הייתי: נגן גיטרה בלהקת רוק בלילה, ומפתח משחקים ביום.
דמות נערצת שבא לי לשמוע את מה שיש לה לומר: וולט דיסני, שאמר פעם "If you can dream it – you can do it".
המוטו שלי לחיים טובים: ליהנות מכל רגע, לחיות את ההווה אבל לחשוב על העתיד ולחשוב רק חיובי, כי זה משליך על המציאות ובגדול. אה, וגם לחשוב מחשבות שמחות, כי לעולם אי אפשר לדעת מי קורא אותן...