כבר שנים ארוכות, מאז נמשחתי כדוס מחמד, שאני מנהל איזשהו יומן פנימי שתכליתו סיכום אירועי הקונפליקט הדתי-חילוני בישראל. האמת היא שלא תמיד היומן הזה בא לידי שימוש. לעתים הוא נותר מרחף במוחי ככלי אין חפץ בו.
למרות זאת, אני מנהל אותו באופן אוטומטי. כיון שהנושא קרוב ללבי וכיוון שאני חי את העולם החדשותי ואף עובד בו, וכיוון שפה ושם אף נדרשת ממני הבעת דעה בנושאים אלה - הריני מנהל את היומן הזה. בעצם, יש לי בראש מדי שבוע ליין-אפ מוכן של תוכנית לסיכום אירועי הקונפליקט.
כל ההקדמה הזו לא באה אלא כדי לקבוע שהתש"ע הארורה הזו היתה אולי השנה העמוסה והרעה ביותר בעשור האחרון מבחינת יחסי דתיים-חילוניים. כמות הפעמים בהם נראו זקנים וכובעים במהדורות החדשות היתה עצומה; סלעי מחלוקת בנושאים דתיים התגלעו מדי שבוע כמעט; אישים חרדים כיכבו בחדשות השכם והערב ומעל הכל צפה ועלתה אותה שנאה נושנה כלפי החרדים, זו שכבר האמנו כי עברה מן העולם.
קו ברור איחד את כל הקונפליקטים בנושא דת בשנה האחרונה, קו שראוי לדון בו: הם באו בצרורות. אירוע רודף אירוע. קונפליקט רודף קונפליקט. הפגנות השבת בירושלים, הדיון סביב תוכנית הליבה והשירות בצה"ל, האם המרעיבה, פרשת חדר המיון בבית החולים ברזילי, המאבק סביב הבטחת ההכנסה לאברכים, ההפגנות נגד חפירות הקברים ביפו, בג"ץ עמנואל, שעון קיץ ועוד. אינספור. כולם באו חבילות חבילות.
קו נוסף ברור איחד את חלק מהקונפליקטים האלה: הם היו, רובם ככולם, מיותרים להפליא. חסרי טעם ותוחלת, מוגזמים, מוצאים מפרופורציות, מולידי שנאה ומשקעים, מסתיימים בלא כלום, סתם אחד גדול.
כשמחברים את שתי הקביעות הללו, מגיעים למסקנה בלתי נמנעת, מחרידה בפשטותה. כדאי לזכור אותה גם לשנה הבאה: לא רצף אירועים יש כאן, אלא תהליך ברור ופשוט של סיבה ותוצאה. הו, כמה שזה מדויק! בכל פעם שהחרדים התערבו בריב לא להם; בכל פעם שהוציאו דברים מפרופורציות, שיתפו פעולה עם קיצוניהם המסוכנים, הגיבו באופן לא מידתי והגיוני לאירועים שניתן היה, בקלות, להתעלם מהם; בכל פעם כזו, נוצר אירוע גדול הרבה יותר, ממנו נפגעו שלא כדין.
קוראים לזה, בפשטות, חטא ועונשו.
חטא ארוך ומתמשך חטאו החרדים בחיבוק שהם העניקו לגורמים הקיצונים מן העדה החרדית במאבקיהם המיותרים סביב החניונים בירושלים, בשתיקתם מול מעשי הפראות במאה שערים, בחוסר יכלתם להתנער טוטלית מגורמים רעים ומסוכנים אלה, למרות שרוב ברור של החרדים אין לו שיג ושיח עם "נטורי קרתא", הוא מתנער מאלימות מכל סוג ודוגל בדרכי נועם.
והתוצאה? החילוני המצוי לא היה מסוגל להבחין בין החרדי הרגיל לבין בן-דודו הקיצוני, ותמך תמיכה גורפת בהחלטה המרושעת בנוגע לקצבת הבטחת ההכנסה. חטא חטאו החרדים בחיבוק הטפשי והמיותר שהעניקו ל"אם המרעיבה", אשה בלי שם, שבכל מקרה לא היתה ראויה לשום הגנה ממסדית.
והתוצאה? מסע אנטי חרדי חריף מאין כמותו סביב שאלת הנאמנות של החרדים למדינה ולמוסדותיה. כך לאורך כל הדרך: חטאו בהגנה על עבריינים אלימים - נענשו בבג"ץ עמנואל המרושע והבלתי מידתי; חטאו בברזילי המיותר - נענשו ביפו המוצדק. וכן הלאה.
זו היתה שנה רעה ליחסי חרדים-חילוניים, מעוד כמה סיבות. ראשית, היתה זו שנה שלא קרה בה שום דבר משמעותי, תודה לאל, וככה זה בישראל: כשאין מלחמות ופיגועים, יש עניינים עם החרדים. שנית, אך טבעי שהתעצמות החרדים, ריבויים הטבעי ותהליך השתלבותם והשפעתם המואץ בחברה, יגרום לקונפליקטים מסוג זה.
אבל שלישית ועיקרית, היא הסיבה שלמעלה. החטא ועונשו.
רוב מוחלט של החרדים הוא קהל יפהפה, עדין וענוג, שוחר טוב ואוהב ישראל. בעשור האחרון, יותר מאי פעם, הוא מתפתח ומשתבח, מתרחב ומתפרס ומגדל דורות של בנים טובים ומפוארים.
מהרבה בחינות, הוא הקהל הטוב בבניה של הארץ הזו. אבל כבר 50 שנה ויותר שהקהל הנפלא הזה שבוי בידי קומץ קיצוניו, נשאב בכוח לתוך מהומות שהם מחוללים, מוצא עצמו נאלץ לגונן עליהם ולשתף עמם פעולה, ובדרך מפסיד נקודות ונכסים, תחמושת ושם טוב, כמעט תמיד על לא דבר.
כל זה לא ישתנה בתשע"א, אם מישהו לא יתעשת. האמת שכבר פתחנו לא טוב: קונפליקט שעון הקיץ הוא קונפליקט מיותר, שאל לחרדים לקחת בו חלק. מי יודע מה יהיה העונש על החטא האחרון הזה.
טוב שיש באמצע את ראש השנה. יבוא אבינו מלכנו, ימחק כל שטרי חובותינו ויכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה.