לפני שנה קיבל דני הצעה לקבל את העיתון "יום יום", בכל בוקר לביתו. המשווקת הציעה לו מחיר אטרקטיבי של 80 שקל לחודש, ודני, שגם כך נוהג לרכוש את העיתון מידי בוקר במכולת, מיהר לחתום על ההזמנה.
בחלוף שנה ובמקרה לגמרי, גילה דני שבניגוד למה שסבר, הוא משלם למעשה ל"יום יום" סך של 189 שקל לחודש, ולא 80 כמובטח.
בדיקה העלתה שבתום 6 החודשים הראשונים ממועד ההזמנה, קפץ מחיר המנוי ביותר מפי 2. דני הרגיש מרומה, וביקש לבטל את המנוי, לקבל בחזרה את הסכומים העודפים ששילם ל"יום יום", ולעבור לקרוא את "ערב ערב" - המתחרה.
עם יד על הלב: יש לכם מושג מתי מסתיים כל שירות שאתם מקבלים? וכל "מבצע"? האם אתם יודעים מתי בדיוק התחלתם לקבל את העיתון, או מתי מסתיימת ההתחייבות שלכם במכשיר הנייד? ומה עם חברת הכבלים, כולל הערוץ שהוספתם לכבוד המונדיאל, או מהירות האינטרנט שהגדלתם בשקל ותשעים? מישהו זוכר?
"יום יום", כמו עוסקים רבים אחרים, סמכה על כך שדני לא יזכור את מועד סיום ההסכם ביניהם. כך, בשקט בשקט, חידשה אוטומטית את החוזה לחצי שנה נוספת, והמשיכה לשלוח לדני עיתונים במחיר גבוה בהרבה מזה שדני הסכים לו בהתחלה.
בכך בדיוק עוסק סעיף 13א' לחוק הגנת הצרכן ("עסקאות לתקופות קצובות") - סעיף מורכב וסבוך, ששלל תנאיו וסייגיו יכולים לשמש בכיף כמבחן לדוקטורנטים בלוגיקה.
כך למשל, קיימת בחוק התייחסות שונה לשירותים מתמשכים לתקופה מוגבלת (למשל עיתון שמגיע בוקר בוקר, במשך חצי שנה), לבין שירותים מתמשכים שניתנו במחיר מבצע או בהטבה לזמן מוגבל. דין החידוש האוטומטי לגבי שני הסוגים – שונה, ומייד נעמוד על ההבדלים.
נתחיל ב"יום יום", שהעניקה לדני שירות לתקופה מסויימת, במחיר רגיל לכאורה, ששולם חודש חודש בתשלומים (דרך חשבון הבנק או כרטיס האשראי). מטבע הדברים, פרטי העסקה ושלל תנאיה נעלמו בין הררי המילים המודפסות עליהן חתם דני, ולגבי הפרטים שנמסרו לו בעל פה... ובכן, זה היה בעל פה.
והנה, חלפה לה שנה, ודני מגלה שהעיתון שהמשיך להגיע, עולה לו הרבה יותר ממה שחשב. כאן בדיוק מגן חוק הגנת הצרכן על דני, ואוסר על "יום יום" לנצל את הצרכן-המבולבל-שהתקשר-ביותר-מדי-התחייבויות: החוק קובע כי "ל"יום יום" אסור היה לרוץ לחידוש אוטומטי של העסקה מבלי לקבל מדני הסכמה מפורשת לחידוש, מראש ובכתב.
כיצד זה אמור להתבצע בפועל?
מאחר ש"יום יום" לא ביצעה את כל המוטל עליה, היא לא הייתה זכאית לחדש חד צדדית את המנוי.
ניתן לראות כי התיקון לחוק מהווה עבור הצרכן מעין "שביל בריחה" מכלא החידוש האוטומטי, ומעניק אפשרות לתחרות אמיתית בשוק. אולי העיתון המתחרה "ערב ערב", גובה רק 160 שקל למנוי חודשי? מגיעה לדני ההזדמנות לדעת את זה, ובעיקר - לבחור.
אם היה מדובר במחיר מבצע זמני, ודני היה מודע לכך ולעליית המחיר הצפויה מראש - "יום יום" כן הייתה יכולה להמשיך את ההתקשרות עם דני לחצי שנה נוספת, וזאת מבלי להמתין לקבלת אישורו של דני בכתב. כיצד?
שימו לב: אם המבצע הוא לתקופה שעד 4 חודשים והחוזה עליו חתמתם קובע מפורשות שאתם רשאים להפסיק את ההתקשרות בתום המבצע, בכל עת וללא קנס - אין צורך לתת לכם הודעה מוקדמת לפני מועד סיום המבצע מכיוון שלוחות הזמנים בין ההתקשרות לסיום המבצע הם קצרים. במקרה כזה עליכם להיות אחראים ולסמן ביומן את מועד הסיום, ובמועד זה לשלוח הודעת סיום.
אם המבצע הוא לתקופה ארוכה מ- 4 חודשים - החברה חייבת לשלוח לכם את ההודעה כאמור, כתנאי לחידוש השירות.
קיימים מקרים נוספים בהם ניתן לחדש לנו אוטומטית את השירות ולא צריך לחכות להסכמתנו בכתב. מדובר בשירותים שהם כה חיוניים עבורנו, עד שהמחוקק לא רצה שינתקו אותנו מהם, בטעות. כך למשל, אם לא פתחנו את הדואר ולא ידענו שהמועד פג.
כל עוד לא נודיע לחברה בכתב כי אנו מעוניינים בסיום השירות, ניתן להמשיך את ההתקשרויות הבאות לתקופה נוספת:
כיצד החידוש מבוצע בפועל?
עכשיו עליכם להחליט אם לתייק את החומר (ואז ההתקשרות תימשך), או לשלוח לחברה הודעה בכתב ובה בקשת סיום ההתקשרות. את ההודעה שלחו בדואר רשום עם אישור מסירה או בפקס. שמרו האישור ווודאו היטב שההודעה נקלטה.
ונסיים בברכת שנה טובה ורגועה, מרובת שמחות ונטולת משברים צרכניים.
דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
למאגר פסקי-הדין המלא -www.lawdata.co.il
למאגר פסקי הדין ודיני העבודה המלא - http://www.koloved.net/