בגיל 15 עזבה את מולדתה בדרכה למוסקבה, כדי לעבוד שם בניקיון ולסייע לפרנסת משפחה. אלא שעד מהרה נפלה ברשתם של סוחרי נשים שתחילה העבירו אותה למצרים ואנסו אותה, ואחר-כך העבירו אותה לישראל - שם, רק במזל, הצליחה לחמוק מידיהם. אלא שכעת, אחרי שהצליחה להשתקם ואף הביאה לעולם בת, מרחף מעל השתיים ענן הגירוש הכבד.
"היום אני כבר לא בן אדם. אני חיה בשביל הילדות שלי", סיפרה אירנה ל-ynet על מציאות חייה המצמררת. "אני עוד לא בת 25 וקשה לי לישון בלילה. יש בחיים שלי פחד מתמיד, במיוחד מאז שרוצים לגרש אותי ואת הבת שלי, שלא יודעת מילה ברומנית. אם נחזור למולדובה, אני לא חושבת שאשאר בחיים".
על-פי הקריטריונים שנקבעו בהחלטת הממשלה בנושא, מהגרי עבדוה שהם הורים לילדים יכולים להגיש בקשה לקבלת מעמד חוקי בישראל. אלא שזו שהגישה אירנה נדחתה על הסף, שכן היא אינה עומדת בתנאי המחייב שלפיו היה עליה להיכנס לישראל באופן חוקי.
כבר מחר (יום א') תגיש עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ ממוקד הסיוע לעובדים זרים עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים בניסיון להביא את משרד הפנים לשקול שוב את בקשתה של אירנה, ולאפשר לה ולבתה בת ה-7 להישאר לחיות בישראל.
"לא ניתנה לה אפשרות אפילו להופיע לפני וועדת חריגים", סיפרה כהן-ליפשיץ. "היא קורבן סחר שהוכנסה לארץ בכוח כקטינה ולא יעלה על הדעת שיידחו את הבקשה שלה. הילדה שלה נולדה בארץ, לומדת בבית ספר ממלכתי-דתי וישראלית לכל דבר ועניין".
כשאירנה מספרת על מה שעברה בעשר השנים האחרונות, היא מתקשה לעצור את הדמעות החונקות את גרונה ומתקשה להמשיך לדבר. "הייתי כמעט בת 15 ורציתי לעזור לאמא, אז בחופשות מבית הספר עבדתי במפעל. הכרתי שם בחור שהציע לי לנסוע בחופש הגדול למוסקבה ולעבוד שם בעבודות ניקיון למשך חודשיים. הייתי ילדה תמימה - והסכמתי".
אירנה, שהייתה אז נרגשת לקראת נסיעת העבודה, הבחינה כבר כעבור זמן קצר שמשהו אינו כשורה. "כשהמטוס נחת, לא ראיתי אף שלט ברוסית. הכל היה בערבית. אני כמעט שלא יודעת רוסית, אבל הבנתי שמשהו לא בסדר. צירפו אותי לקבוצה של בנות אחרות והתחלתי לבכות".
כשדרכה לראשונה על אדמת מצרים, לא העלתה אירנה בדמיונה איזו מסכת זוועות צפויה לה מכאן ואילך. "היינו שם שלושה ימים וכבר בלילה הראשון אנסו אותי. אמרו לי שאסור לי לבכות - אחרת יהרגו אותי. אחרי זה אחת הבנות אמרה לי שאנחנו הולכות לעבוד בזנות. בכיתי כל הזמן, כי זה לא בשבילי".
כעבור כמה ימים ולאחר שנאנסה עוד כמה פעמים, הוברחה אירנה יחד עם קבוצת בנות נוספות לישראל דרך המנהרות שבגבול. משם עשתה דרכה לתחנה המרכזית בתל-אביב, שם שיחק לה מזלה והצליחה לחמוק מידיהם של כנופיית הסרסורים. "במשך שלושה שבועות הסתובבנו במדבר ואפילו לא התקלחתי. כשהגענו לתל-אביב, אמרתי להם שאני צריכה לשירותים - וברחתי".
במשך זמן מה נאלצה אירנה לישון תחת כיפת השמיים, עד שהכירה את מי שברבות הימים יהפוך להיות בן-זוגה ואבי ילדה - עובד זר מרומניה. אלא שרחוק משם, בבית במולדובה, החלו סוחרי הנשים הזועמים לאיים על חייה של אמה - ודרשו ממנה לשלם להם יותר מ-20 אלף דולר.
בעקבות כך, נאלצה האם למכור את ביתה ולקחת הלוואות רבות כדי להצליח לעמוד בתנאי שהציבו הסוחרים. במקביל, החלה אירנה לעבוד בניקיון כדי לסייע בתשלום הכופר. היא ובן-זוגה נפרדו, וכעבור כמה שנים הכירה גבר אחר, ממנה נולדה בתה הצעירה.
כעת שבויה אירנה בין הפטיש לסדן, כשמחד היא צפויה להיות מגורשת בקרוב מישראל - אך כל הניסיונות להסביר כי המהלך עלול לגזור דין מוות עליה ועל קרוביה נפלו על אוזניים ערלות. "ניסיתי לפנות לרשויות לעזרה אבל אף אחד לא סייע לי בגלל שאין לי מעמד חוקי. לא יכולתי לחזור למולדובה כי אני פוחדת מאוד. בכל יום אני מתפללת לאלהים שנוכל להישאר בישראל. אחרי שהיינו במשרד הפנים, הבת הקטנה שלי החלה לשאול למה רוצים לשלוח אותנו מפה".
בעתירה שתגיש מחר עו"ד כהן-ליפשיץ תטען כי "אמנם כניסתה של העותרת לישראל אינה עולה בקנה אחד עם ניסוחו של התנאי הקבוע בהחלטת הממשלה, אך עם זאת - בהיותה קורבן סחר, לא ניתן לזקוף לחובתה את אופן כניסתה לישראל".