הידרופוביה: הפחד להיכנס למים. כך תצאו מזה

חוויה של סף טביעה בילדות, מורה לשחייה שגרם לבהלה ואפילו דימוי עצמי נמוך - כל אלו עלולים לגרום לחרדה ממים או הידרופוביה. אילנה לם, מומחית לבעיות מסוג אלו, מסבירה כיצד מטפלים בזה

במהלך עשרים וחמש השנים בהן אני מלמדת שחייה, פגשתי אלפי תלמידים, ילדים ומבוגרים, וצברתי ניסיון רב בזיהוי הבעיות הגופניות והנפשיות המגוונות שמלוות אותם. יחד עם זאת, למדתי להאמין שכל אחד – מוגבל ובעייתי ככל שיהיה, בכל גיל שהוא - זכאי ללמוד שחייה ויכול לשחות.

 

מתוך שלל הבעיות שעולות מהמפגש בין השוחה לבין הבריכה, החרדה ממים היא נפוצה והמורכבת מכולן. היא מופיעה בצורות שונות ובעוצמות שונות, וכל מקרה הוא מיוחד ומורכב בפני עצמו. מורה שמטפל בחרדות מים אינו מורה רגיל להוראת השחייה. הוא נדרש להתמודד לא רק עם התפקוד התנועתי והגופני של התלמיד, אלא גם עם עולמו הנפשי, שהשחייה מציפה בו, מסיבות שונות, תהומות של פחדים וחרדות. לפיכך, על המטפל בחרדות מים להיות מוכן לתגובות בלתי צפויות, טעונות ביותר ולעיתים גם בלתי נשלטות. הקשבה למצוקותיו של התלמיד, אמפטיה וסבלנות מרובה הן תכונות יסוד של כל מי שמבקש לעסוק בתחום.

 

מהי הידרופוביה?

הידרופוביה היא פחד עז ולא רציונאלי מפני מים, הכולל פחד ממגע עם מים, פחד מטביעה וחוסר ביטחון קיצוני בכל הקשור לשהייה במים. בניגוד לדעה הרווחת, מתברר שחרדת מים הינה תופעה שכיחה למדי בקרב ילדים ואף יותר בקרב מבוגרים. היא נוגעת לעשרות אלפי האנשים שפוחדים להיכנס למים רדודים או עמוקים בבריכה, אלו שהים מאיים עליהם, ואפילו האמבטיה הביתית מעוררת בהם חשש.

 

ההידרופוביה, בדומה לפוביות האחרות, באה לידי ביטוי בשורה של סימפטומים גופניים ונפשיים המאפיינים מצבי פאניקה וחרדה: קוצר נשימה, הזעה, רעידות, שיתוקים חלקיים ועוד. כשהתקפת החרדה בעיצומה, אין השפעה אפקטיבית של תרופות הרגעה ועל האדם החרד להמתין עד שההתקף יעבור מעצמו. לפיכך, הטיפול בתופעות החרדה הוא תמיד טיפול מקדים, המביא את האדם למודעות גבוהה לקיומה של החרדה ומעניק לו כלים לביטולה.

 

במקרה של חרדה ממים מתחילים הסימפטומים להופיע זמן רב לפני הכניסה הממשית לתוך המים. רק המחשבה על כניסה למים, או על לימוד שחייה מתוכנן בעתיד, מספיקה כדי לעורר סימני חרדה. השחייה עצמה היא קצה הקרחון של הבעיה, והיא מהווה סיוט לאלה הסובלים ממנה.

 

מהן הסיבות להתפתחות חרדות ממים?

ההידרופוביה מתחילה, בדרך כלל, בגילאים צעירים והיא יכולה לנבוע מסיבות שונות:

 

• חוויה מבעיתה של סף-טביעה בים או בבריכה: חוויה מסוג זה בגיל צעיר, ללא "חוויה מתקנת" שבאה בעקבותיה, עלולה להותיר עקבות טראומטיים הבאים לידי ביטוי בחרדת מים מתמשכת.

 

• מורה לשחייה שגרם לבהלה: ייתכן שמדובר היה רק באבא או דוד ש"זרקו" את הילד למים וגרמו לו לבהלה, לבליעת מים או לתחושת השתנקות ומחנק, אך החוויה הזו עלולה להשאיר עקבות שליליים לגבי התקרבות למים.

 

• חווית "חנק" באמבטיה: חוויה של "חנק" ממים בעת השהייה באמבטיה או בשעת חפיפת השיער בגיל צעיר עלולה להפוך לחרדה עמוקה מפני שהייה במים.

 

• ילדים עם דימוי עצמי וחברתי נמוך: ילדים אלו, החסרים ביטחון באופן כללי, יפתחו לעיתים חרדות גם ממים.

 

• חשש מפני ההכנסת הראש למים: הפחד להכניס את הראש והפנים למים הוא תופעה מיוחדת בתחום חרדת המים. חרדה זו קשורה לפחד לא רציונאלי ממחנק.

 

• ילדים להורים דאגנים במיוחד: ילדים שגדלו עם הורים דאגנים במיוחד ("אל תשחה לשם, זה מסוכן") יכולים לפתח חרדה עמוקה ממים.

 

• הורים שאינם שוחים: הורים שבעצמם אינם שוחים עלולים להעביר לילדיהם, באופן לא מודע, פחד ממים.

 

הידרופוביה בקרב ילדים 

ילדים בגילאים צעירים נוטים להתמסר ולרכוש אמון ביתר קלות מהמבוגרים. בנוסף, קל יותר להסיח את דעתם. אך ישנם גם מקרים לא מעטים של ילדים שחוו בשלב מוקדם בחייהם טראומה כלשהי הקשורה למים ומאז הם נושאים איתם חרדה מכל מגע עם מים, שעלול להזכיר להם את החוויה הקשה שעברו. ישנם גם מקרים אחרים, בהם חרדה של ילדים צעירים נובעת מחרדה קשה של אחד ההורים או סתם מקו אופי חששני וזהיר במיוחד. במקרים כאלה, כמו בכל הוראה לילדים, חשוב לרכוש את אמון הילד בהדרגתיות, להיעזר בבריכת הפעוטות, להשתמש באביזרי עזר, במצופים ועוד.

 

הידרופוביה בקרב מבוגרים

על אף שמקור החרדה ממים יכול להיות נטוע בטראומת ילדות מוקדמת, היא עשויה להתקבע בחיים הבוגרים ולפגוע באיכות החיים היומיומית של האדם החרד. כמו חרדות אחרות בתחום ההפרעות הפסיכולוגיות גם ההידרופוביה באה לידי ביטוי בעיקר בחייהם של אנשים בוגרים. המבוגר החרד ממים יכול לחוש מבוכה ואי נוחות גדולה בכל פעם שהוא נקלע עם חברים לסביבת ים או בריכה. הדבר הופך לקשה במיוחד כאשר הוא הופך להורה. לרוב המבוגר יתקשה לחשוף את חרדותיו העמוקות בפני ילדיו, כיוון שבכך הוא מונע גם מהם את הנאת השחייה והבילוי במים.

אילנה לם במהלך שיעור שחייה. המקום לטיפול בחרדות מים הוא המים עצמם 

 

כיצד מטפלים בהידרופוביה?

בניגוד לחרדות נפשיות אחרות, הניתנות לטיפול בקליניקה של הפסיכולוג, המקום היחיד לטיפול בחרדת מים הוא המים עצמם. הדבר נעשה באמצעות "חוויה מתקנת" וניסיון חיובי של שהייה בסביבה מימית. שיטת לם לשחרור מחרדות מים נועדה לשחרר אנשים הסובלים מחרדת מים מהפחד שלהם ולאפשר להם לשחות באופן סדיר ועצמאי, ללא מורה צמוד. המטרה היא לנטוע בתלמיד את הנאת השחייה ולהפוך אותו מאדם החרד מעצם המחשבה על מגע עם מים לאדם שהשחייה והשהייה במים הן חלק מאורח חייו.

 

שיטת לם מציעה טיפול פרטני המותאם לכל סוגי החרדות, אך תחילה יש להבין את עוצמת החרדה ולאבחן את הקשיים הספציפיים, על מנת להתאים לכל תלמיד את צורת העבודה הנכונה לו. אנו רואים חשיבות רבה ביכולת שחייה רצופה ונינוחה ובבניית תחושה טבעית של ביטחון במים - זאת במקום הדגש הרב שניתן בהוראת שחייה רגילה, המשקיעה בלימוד מדוייק ומוקפד של סגנונות שחייה שונים. מבחינה פסיכולוגית נמנעת שיטת לם מטיפוח של שחייה תחרותית והיא מקנה לכל תלמיד מדד התקדמות אישי, התואם ליכולתו.

 

מבנה השיעורים

• היכרות אישית עם המורה ובניית יחסי אמון הדדיים: אמון מלא במורה הוא תנאי ראשוני להצלחת הטיפול. המורה נמצא עם התלמיד במים במשך כל השיעור, מעניק תמיכה פיזית ורגשית ומאפשר לו לבטוח בנוכחותו ולחוש רגיעה יחסית.

 

• שיחה ותיאום ציפיות: שיחה מוקדמת בין המורה לתלמיד שבה מתגלה "ההיסטוריה" של התלמיד בחוויה עם המים. בנוסף מתגלים הרקע והסיבות לחרדה, חומרת הפוביה ומידת הרצינות והמחויבות של התלמיד להשתחרר ממנה. בשיחה זו נברר האם התלמיד שחה בעבר ובאיזו מידה, מה הפחד הספציפי שלו מהמגע עם המים, האם הוא למד לשחות בעבר, מה הוא מסוגל לבצע במים ועוד. כמו כן, יובהרו כללים בסיסיים להשתתפות בתוכנית וטיפים להצלחתה.

 

• הצהרת כוונות וביסוס האמון ההדדי: המורה יתאר באוזני התלמיד את המסע המשותף אליו הם עתידים לצאת, מה יהיה התפקיד של כל אחד מהם, מהם שלבי הלימוד (כדי שלא תהיינה הפתעות לא נעימות) ועוד. המורה יתחייב בפני התלמיד לתמוך בו בכל משך השהייה במים, לא להפתיע או להיעלם באמצע, להתאים את קצב השיעור לקצב התלמיד ולקלף שלב אחרי שלב את הפחד מהשהייה במים.

 

בתחילת השיעור הראשון ייעשה גיבוש של מערכת שיעורים מחייבת, בהתאם לסדר היום של התלמיד ומידת החשש שלו מהמים ומהתוכנית. מספר השיעורים תלוי במידת המחויבות של התלמיד, נחישותו ורצינותו, יכולתו להשקיע מזמנו, מידת התרגול העצמי ולעיתים גם מגילו ומרמת החרדה שלו.

 

בגילאי 20 עד 40 ניתן ללמוד שחייה תוך 10 עד 15 שיעורים.

בגילאים הללו המוטיבציה לרוב גבוהה והתפיסה הקוגניטיבית והמוטורית טובה. לקראת גילאי 60 ומעלה מתארך תהליך לימוד השחייה ויכול לקחת בין 15 ל-30 שיעורים. במקרים מסויימים, החרדה מקובעת במשך שנים רבות ורמת האמון של התלמידים בעצמם ובאחרים ירודה ביותר - מצב שמקשה מאד על תהליך הלמידה ועל קצב ההתקדמות.

 

העבודה העיקרית עם בני הגילים המבוגרים, שעשו החלטה אמיצה בחייהם להתגבר על פחד עמוק וישן, היא בעיקרה עבודה פסיכולוגית. חשוב לחזק אותם, לעודד ולהקרין בפניהם נחישות ואמון בתהליך, לאורך כל הדרך.

 

אילנה לם היא מנהלת המרכז ללימודי שחייה והידרותרפיה ב"קאנטרי דקל", תל אביב. מפתחת שיטת לם לשחרור ילדים ומבוגרים מחרדות מים, מטפלת מוסמכת להידרותרפיה ולטכניקות הווטסו, ג'אהרה, ווטר דנס ועוד