שאלה:
האם מותר לקבל תרומה לבית הכנסת ממישהו שיש חשש שכספו מגיע מעסקים מפוקפקים? הערה: יש מישהו שתרם סכום גדול לבית הכנסת שלנו, וחלק מהאנשים מתנגדים כי התורם ידוע בתור אדם שעסקיו מפוקפקים.
תשובה:
יש מקרים שמותר, ויש מקרים שאסור. גם לאנשים שעסקיהם מפוקפקים, יש צדדים טובים ונקודות חיוביות. לעיתים קירובם לקהילה ולבית הכנסת עשוי לסייע בשיקומם והחזרתם למוטב, ולעיתים ההיפך – המחשבה שהם יכולים כביכול "לכפר" על מעשיהם הרעים באמצעות תרומות לבית הכנסת, משקיטה את מצפונם, מוסיפה כח למעמדם הקהילתי, ופוגעת ביסוד המוסרי עליו מושתת עבודת ה'.
אנו מוצאים בעניין זה שתי גישות מנוגדות, המבליטות את שני הצדדים. נסקור אותן בקצרה.
הנביאים כתבו דברים חריפים ביותר כנגד אנשים שחשבו שהם יכולים לגנוב ולגזול, לעשות פשעים חברתיים ולבוא בידיים ספוגות דם להתפלל בבית ה'. הנבואות החמורות ביותר, אלו המאיימות בחורבן בית המקדש וירושלים, מציינות את ההתנהגות הזו כגורם העיקרי לחורבן. ירמיהו הנביא עומד בירושלים ומודיע לבאים בשערי המקדש: כאשר ה' מתחיל להרגיש שביתו הופך למערת פריצים, הוא פשוט מסתלק ממנו ונותן לאויבים להחריבו. (ירמיהו ז).
מיכה הנביא (פרק ג) טוען שבניינים הנבנים בדמים ועוולה – סופם חורבן, ושגזלנים הבאים להתפלל, אין תפילתם נשמעת: "גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם... אָז יִזְעֲקוּ אֶל ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם..."
כך גם קובע ר' סעדיה גאון (אמונות ודעות ה), ש"המתעלם מזעקת עני" ו"המתיר לעצמו ממון שאסור לו", אין תפילתו מקובלת.
התורה מצווה אותנו : "לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אלקיך.. כִּי תוֹעֲבַת ה' אלקיך גַּם שְׁנֵיהֶם" (דברים כג, יט). מכאן למדו חכמים איסור להביא דברים אלו כקרבן או נדבה למקדש.
בגמרא מובהר שהאיסור מוגבל לקרבנות ולמקדש עצמו, אך הראשונים הרחיבו את הדבר גם למקדשי המעט – בתי הכנסת, וכך נפסק ברמ"א (שולחן ערוך או"ח קנג ) "אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה, כגון בהכ"נ או ספר תורה". כפי שהגמרא לומדת (תמורה דף ל) לגבי המקדש, גם במקרים אלו, אסור להקדיש את האתנן עצמו, אך אם הוחלף בכסף, מותר להקדיש את תמורתו. ההלכה פתחה פתח להתיר לקבל תרומה לבית הכנסת, גם אם מקור הכסף בעייתי מאד.
אנו רואים כאן שתי גישות שונות מאד. מחד, הנביאים תובעים בשפה חריפה ביותר, שהאדם יבסס את עצמו על בסיס מוסרי איתן לפני שהוא בא בבקשות לקב"ה. אם ידיו מלוכלכות בחטאים חברתיים, אל לו לפרוש אותן בתפלה לה'. מאידך, ההלכה מאפשרת לקבל כמעט כל דבר כתרומה למקדש או לבית הכנסת, וכביכול הכסף איבד את "ריחו" הבלתי מוסרי. כיצד מיישבים את השונות בין ההדרכה ההלכתית לתביעה המוסרית נבואית?
כפי שכתבנו למעלה, יש להבדיל בין מצבים ועמדות שונות של המבקשים לתרום או להתפלל. בערב יום הכיפורים, אנו מודיעים בכל בתי הכנסת שאנו מתירים להתפלל עם העבריינים. הדרישה לבוא בידיים חברתיות נקיות לגמרי בפני ה', היא תביעה קשה מאד. האם אנחנו יכולים לומר בוודאות שלא אטמנו אוזן לזעקת עני, האם סיימנו לטפל בכל המסכנים, האם באמת הצלחנו לנקות את השולחן ממשקעים עם כל האנשים שפגענו בהם אי פעם?
מי שמבקש לתקן את דרכיו, מבקש להתחזק ולהתקרב לה' ולהיטיב עם בני אדם, נתקל בקשיים ומכשולים רבים. התפילה, בית הכנסת ושותפות בקהילה הינם גורמים מחזקים ומהם שואב האדם כוחות לתקן מה שצריך. כאשר אדם מבקש לתרום מתוך גישה זו, ההלכה לא אומרת לו : אתה וכספך מסריחים, אנו טורקים את הדלת בפניך.
לעומת זאת, מי שמבקש לקבל לגיטימציה חברתית וקהילתית, אולי גם דתית, במטרה להשקיט את מצפונו ולהמשיך לפשוע באין מפריע, הרי הוא שם ללעג ולקלס את רעיון התפילה והקדושה. הקדשות של אדם כזה זועקים מהקירות, משחיתים את הקהילה וממיטים עליה חורבן.
בניית הקדשים מבוססי ייסורי מצפון של חוטאים והבטחות מחילה, מתוארת בלעג מושחז בסיפור פסל מיכה בספר שופטים. הנביא מבהיר כיצד השחיתות העומדת ביסוד הבניין משעבדת את האל לצרכי מימון מנגנון דתי תאב בצע. דוגמא בולטת נוספת לעניין זה אפשר לראות בבזיליקה המרכזית של הנצרות הקתולית, שמימונה נעשה בעזרת "כתבי מחילה" שנמכרו לחוטאים. הבזיליקה של פטרוס נבנתה על עצמותיו של שמעון בר יונה, דייג יהודי מהכינרת המחזיק בידיו (לפי אמונתם) מפתחות מזהב (!) למלכות השמיים. בנייתה הייתה לאבן דרך במסע מכירות פרוע של מחילות לחוטאים, קמפיין שהניב רווחים עצומים לגורמים בכנסיה הקתולית לאורך ימי הביניים.
היכולת לקנות בזהב מפתחות למחילה שמיימית הוא רעיון כה מושך וכה מסוכן, והאנושות נכשלה בו כל כך הרבה בעבר, שמן הראוי להסיק מסקנות ולהיזהר מאד. בעולם של צרכנות, אנשים מתרגלים שאפשר לקנות הכל בכסף. מעמד חברתי, כבוד, הערכה מהסביבה. לעומת זאת, עבודה קשה ועמל, התגברות על היצרים ומאמץ יום יומי הנמשך כל החיים נתפסים לעיתים כקשורים לעוני ומסכנות. מדוע שאי אפשר יהיה לקנות גם את הערכת ה' בכסף, ולקבל מחילה על חטאים?
היהדות דורשת מהאדם תשובה ותיקון המעשים. במסגרת זו, ראוי גם להרבות מעשי חסד, תרומה וצדקה. כאשר אדם מבקש לעשות תשובה, וכחלק מהתהליך הוא תורם מכספו לבית הכנסת, ההלכה מאפשרת לקבל ממנו את התרומה.
כאשר האדם מבקש בעזרת כספו להכפיף אליו את הקהילה והאל, מוטב להימנע מתרומה כזו. יש להמליץ לו לתת את כספו לעניים בעילום שם. מעשי חסד כאלו עשויים לעורר את מצפונו, ולגרום לו לשוב בתשובה שלמה. (משיב: הרב דרור ברמה)