"רולידר, אפשר שאלה קטנה?"

הוא זורק אוכל על הריצפה, לא מסכים להיכנס לאמבטיה, נתלה על הוילון ולא מוכן ללכת לישון. פרופ' עמוס רולידר מקדיש טור מיוחד להורים חדשים, שפשוט לא יודעים איך לעבור את השנתיים הראשונות של תהליך החינוך

בעת שישבתי בבית קפה לא מכבר, ניגש אליי זוג הורים צעיר ובעגלתם תינוק מתוק כבן שנה וחצי. "רולידר, סליחה שאני מפריעה", האמא חייכה בהתנצלות. "אנחנו פשוט חייבים להחליף איתך כמה מילים". האמא מספרת כי ההורות הטרייה היא משימה מאתגרת ומבלבלת. "קיבלנו שלושה או ארבעה ספרים, בכל אחד מהם כתוב משהו אחר, הקשבנו קשב רב לרופא המשפחה שלנו שהרגיע והסביר, שלא לדבר על כל קרובי המשפחה ואפילו אנשים זרים ברחוב המשיאים לנו עצות שאנחנו 'פשוט חייבים לקבל'. "אנחנו לגמרי מבולבלים ועדיין יש כל כך הרבה קשיים, התלבטויות, תהיות ושאלות".

 

האמא עצרה, נשמה עמוקות, היססה לרגע ואמרה "אפשר שאלה קטנה?" ומיד המשיכה: "הדבר שהכי מתסכל ומבלבל אותנו זה מה לעשות כשהוא זורק אוכל? בהתחלה הסברנו לו שאסור, אחר כך ניסינו להפוך את זה למשחק, אחר כך התעלמנו, אחר כך הרחקנו ממנו את האוכל, בסוף הנחנו יריעת ניילון על הרצפה, כדי להפסיק לעשות ספונג'ה אחרי כל ארוחה ביום. הוא פשוט לא מפסיק לזרוק את האוכל ולהתגלגל מצחוק. אז מה אתה אומר?"

 

מתינוק לפעוט

לאחר שאמרתי לאמא מה לדעתי עליהם לעשות על מנת ללמד את הפעוט לא לזרוק לרצפה את האוכל שהיא מכינה לו באהבה (ועוד לצחוק בשעת מעשה) חשבתי והגעתי למסקנה כי אכן מן הסתם תקופת החינוך הראשונה מאז שהפעוט הוא בערך בן שישה חודשים ועד גיל שנתיים היא מן הקשים והמאתגרים ביותר להורה.

 

ההורה מרגיש (בצדק) כי ילדו הרך בשל לרכוש הרגלי התנהגות בסיסיים, אך משום מה הניסיונות ללמדו להיפרד מבלי לבכות, להירדם במיטתו בשקט ובשמחה ולא בזרועותיה של אמו או במיטתה, להיפרד מצעצוע אהוב מבלי לקבל התקף זעם, להפסיק לזרוק את המזון שהוא אמור לאכול לרצפה או להיתלות על הוילון היקר ולהרסו, להסכים לעשות אמבטיה עם אבא ועוד, אינם צולחים למרות כל הניסיונות והמאמצים.

 

לא מעט הורים חשים שאין מה לעשות ושאין זה משנה מה יעשו, הילד ימשיך בשלו עד אשר יגדל ומכאן מסיקים כי כדאי להניח לו ולחכות בסבלנות ליום בו יגדל ויבין. הבעיה היא, הורים יקרים, שאין חיה כזו "להניח לו" עד אשר יגדל. אין מה לעשות. כאשר הילד מתנהג, ההורה מגיב או אינו מגיב (גם סוג של הגבה) ותגובה זו משמרת ולעיתים קרובות אף מחריפה את ההתנהגות הבעייתית של הילד. למשל, זריקת אוכל בקצב מהיר יותר. להורה אין ברירה. עליו ללמוד כיצד להגיב נכון ולו רק על מנת להניח את התשתית למזעור נזקים חינוכיים עתידיים.

 

ראשית, הסבר: כזכור, בתקופה הראשונה לחיי התינוק בגילאי 0-6 חודשים, רוב מאמצי ההורים ממוקדים בסיפוק צרכיו ומתן מענה למצוקותיו הבסיסיות, כגון: רעב, צמא, כאבים, לחצים, חום, קור, גרוד, צורך למגע ועוד. בהעדר שפה מילולית, מבטא הרך הנולד את צרכיו הקיומיים באופן טבעי ובלתי נשלט ע"י בכי המלווה בדמעות, תנועות ומבטים המשדרים כעס ומצוקה (כל תינוק בהתאם למזגו).

 

ההורה, באינסטינקט ההורי הטבעי, מתפנה מכל עיסוקיו ואינו שוקט עד אשר הילד נרגע וצרכיו סופקו. סיפוק צרכיו של הילד מביא הקלה מיידית לילד, אבל לא רק לילד אלא גם להורה. סביב גיל שנה, עם התפתחותם של היכולות התקשורתיות, הילד מתחיל לבקש ולהגיב בעזרת ידיו, מבטיו, הברות, מילים בודדות ובמהרה גם בעזרת משפטים קצרים ("אני רוצה").

 

זהו גם השלב בו הילד מתחיל להיות בשל ללמידת יכולות איפוק ודחיית סיפוקים מיידיים, כגון: קבלת סירוב, יכולות להיפרד (מההורה, מהבקבוק, מהחיתול ומהמוצץ), התמודדות עם קנאה ועוד. תהליך הקניית יכולות אלה אינו קל ונתקל בביטויי התנגדות טבעיים, זהים לביטויי המצוקה מהשלב הקודם (בכי, כעס והתנגדות מוטורית בעוצמות העולות לעיתים אף על אלה מהשלב הקודם).

 

כאן, בנקודה זו, חלק נכבד מההורים מתבלבל ומתחיל לעשות טעויות. הטעות הבסיסית היא שבכיו והתנגדותו של הילד ממשיכים להכתיב להורה את תגובותיו. במקום להתחיל להשקיע בהקניית כישורי חיים בסיסים, ההורה ממשיך להקל על הילד המסרב באופן טבעי לדחות את סיפוקיו ולהתנהג בהתאם למצופה בגילו ונכנע כאמור בשל ביטויי ההתנגדות של הילד ההולכים ומתעצמים ככל שהזמן חולף.

 

ואכן, תוך זמן קצר יחסית (לא יותר ממספר חודשים) הורים רבים מוצאים את עצמם המומים מול ילדם המפגין התקפי זעם עוצמתיים, הכוללים בכי וצעקות בווליום חזק במיוחד, זריקת חפצים, זריקה עצמית מסוכנת של הגוף לאחור או הטלתו על הרצפה וסירוב עיקש במיוחד למלא הנחיות ובקשות ההורה.

 

אז מה עושים?

להלן חמישה טיפים בסיסים שיסייעו לכם, הורים יקרים וצעירים, להתחיל ברגל ימין את חינוכו של הפעוט ובכך להניח את התשתית החשובה כל כך לפיתוח תכונות שיאפשרו לילד להסתגל לאתגרי העתיד ויבטיחו איכות חיים טובה יותר לכל הסובבים אותו:

 

1. הקפידו על רוטינות שינה נכונות

הורים מדווחים על קשיים רבים ומגוונים הקשורים להרגלי השינה של ילדיהם: ישנם תינוקות שהתרגלו להירדם רק על הידיים ומתעוררים כשמועברים למיטה, אחרים נרדמים רק בשעת האוכל, אחרים מתעוררים במיטתם ולא מצליחים להירדם שוב ללא עזרת ההורה והרשימה עוד ארוכה.

 

זכרו, ילדכם ילמד להירדם כפי שתלמדו אותו להירדם! לעיתים הורים (מתוך כוונות טובות, כמובן) מבססים הרגלי שינה אצל ילדם, שקשה מאוד להיפטר מהם ולשנותם בעתיד ונוסף על כך, לא ניתן ואף לא רצוי להתמיד בהם (זו משימה קשה לנדנד ילד בן שנה על הידיים עד שהוא נרדם).

 

• שמרו על סדר יום קבוע
  הקפידו על סדר יום קבוע, הכולל זמנים קבועים לארוחות, שינה, מקלחת ומשחק. כך תוכלו לזהות בקלות רבה יותר את הסיבה לבכי של ילדכם, בהתאם לשעה ביום. האם הוא עייף, רעב או פשוט מעוניין בתשומת לבכם.

 

• הפרידו בין ארוחות לזמני שינה
  ילדים רבים מתרגלים להירדם לאחר האוכל ואז שנתם מופרעת עקב כאבי בטן ויציאות מרובות. עבור ילדים אלו, אשר אוכלים מסיבות מגוונות (שאינן רעב), הארוחות הופכות ללא מסודרות וההורים מתקשים להבחין האם ילדם בוכה כי הוא רעב, עייף, חש ברע או שילוב של הגורמים הללו. לכן, את האכילה יש לבצע לאחר ההתעוררות ולא לפני השינה. במידה וילדכם נוטה להירדם בעת ההנקה / יניקה מבקבוק, תוכלו לסייע לו להישאר ער באמצעות החלפת טיטול או על ידי ביצוע ההאכלה במקום מואר ורועש מעט.

 

• הרדימו את ילדכם במיטתו
  למען ילדכם (וכמובן שלמענכם ההורים) ישנה חשיבות רבה לכך שילדכם ילמד להירדם במיטה, ולא כשהוא על הידיים / במנשא / בנדנדה. במידה והוא בוכה במיטתו, נסו להרגיע אותו באמצעות ליטופים. במידה והוא מתקשה להירגע, תוכלו כמובן להרגיעו בידיים, אולם זכרו להחזירו למיטה עוד לפני שהוא נרדם ואפשרו לו להירדם רק כאשר הוא שוב במיטתו.

 

• צרו סביבת שינה נעימה
  הקפידו על רוטינת שינה קבועה, אשר תסייע לילדכם לזהות כי עכשיו זהו זמן השינה (לדוגמא, ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, השכבה לישון). עשו את זמן השינה לזמן רגוע המובחן באופן ברור מזמן הערות – הקפידו על תאורה מעומעמת, מוזיקת רקע רגועה ושקטה וחדר ריק מהתרחשויות (משמע, הרדמות בסלון מלא אורחים איננה מומלצת).

 

• הגיבו נכון כאשר הוא מתעורר באמצע הלילה
  כאשר נשמעת הזעקה, נשמו עמוק ובקור רוח גשו אל חדרו, וודאו שהכל כשורה, הציעו לו לגימה מכוס המים שנמצא בחדר, כסו אותו, לטפו אותו קלות וצאו מהחדר. אין צורך לתת לו לאכול במהלך הלילה. ילדכם מסוגל לעבור את כל הלילה ללא צורך בהאכלה. אל תוציאו אותו ממיטתו ואין שום צורך לקחת אותו למיטתכם. נכון, הוא לא יאהב את המלצותיי אלה ויגביר בתחילה את עוצמת הבכי ותחנוניו כי "תפתחו שולחן" ו/או יבקש לעבור למיטתכם, אך האמינו לי, בליבו הוא מבקש כי תהיו רגועים וחזקים ותלמדו אותו למצות את כל שעות השינה להן הוא זקוק במיטתו וברציפות. תגובה כזו, הנעשית באופן עקבי ונחוש למשך מספר ימים, תסייע לו לרכוש הרגל חשוב זה.

 

• למדו את הפעוט להיות רגוע במיטתו
  כאשר ילדכם מתעורר לאחר שנת הצהרים או בבוקר, אין צורך לגשת אליו מיד. אם הוא רגוע במיטתו, אפשרו לו לשהות בה דקות ספורות וליהנות מזמן זה, בטרם תוציאו אותו ממנה.

 

2. למדו משחק והעסקה עצמית

כמה קשה לשלב בין הטיפול המסור בתינוק ובין המשך מילוי המטלות האחרות המוטלות על ההורה, שלא לדבר על מנוחה ומרגוע! אחד הפתרונות הנפלאים לקושי הזה הוא לימוד הפעוט משחק והעסקה עצמית (ולא, אין הכוונה לצפייה פסיבית ממושכת בטלוויזיה). לאחר שילדכם ילמד להעסיק את עצמו ולהעביר דקות ארוכות במשחק עצמאי, תוכלו אתם ההורים להתפנות למגוון עיסוקים אחרים. 

 

• הכירו לו מגוון צעצועים
  לאחר שתדגימו לילדכם את הצעצועים השונים, השאירו צעצוע אחד בידיו ואפשרו לו ליהנות ממנו ללא התערבותכם.

 

• התרחקו לפרקי זמן מתארכים
  בתחילה, התרחקו מילדכם לדקה קצרה בלבד. כעבור דקה, חזרו והמשיכו באינטראקציה המשותפת והנעימה. האריכו פרק זמן זה בדקה בכל פעם, עד שתגיעו לפרק זמן מקסימאלי ומשביע רצון (כ-20 דקות).

 

• אל תשכחו לחזק ולשבח משחק עצמאי
  אל תמתינו שילדכם יבכה על מנת לגשת אליו. החוכמה האמיתית הינה שאתם ההורים תיזמו את מתן תשומת הלב. כלומר, גשו אליו דווקא כאשר הוא שקט ושבחו אותו על משחקו העצמאי והרגוע. כך ילדכם ידע שבקרוב הוא יזכה לתשומת לבכם וכי הוא איננו צריך לדרוש אותה בבכי או בכעס.

 

3. וכאשר הוא זורק את האוכל על הרצפה...

הורים יקרים חשוב שתדעו שלזריקת האוכל המזין והטוב עליו עמלתם לרצפה אין שום קשר לחוסר שביעות הרצון של הפעוט מהטעם או סוג המזון שהכנתם ואין צורך (וטעם) להיעלב או לכעוס. הילד זורק את האוכל מאחת משלוש סיבות אפשריות: ההנאה שבעצם הזריקה, תשומת הלב שהוא מקבל מכם בעקבות הזריקה (הסבר, בקשה, סיפור, סיוע בהאכלה, הדלקת אחד המסכים ועוד) או שעמום. כלומר, הדרך שלו להודיע כי סיים את הארוחה וכי הוא מבקש להמשיך בשגרת יומו מחוץ לכיסא האוכל. 

 

• שמיכת-הגנה
  לכל צרה שלא תבוא, הניחו שמיכה ישנה מתחת לכיסא הפעוט, בגודל המכסה את רדיוס הזריקה שלו, כאמצעי המקל על ניקוי הריצפה והרהיטים היקרים מהמרקמים השונים של המזון הנזרק לכל עבר.

 

• חיזוק חיובי
  שימו כמות קטנה של אוכל בצלחת והזניקו את האכילה על ידי סיוע והחזקה משותפת של הכפית (או הכף). הפסיקו לסייע לאחר 2-3 טעימות של הילד, תוך מתן תשומת לב חיובית (מילות של שבח, סיפור, שיר ואפילו משחק משותף שלא מפריע לו לאכול באופן עצמאי). זאת על מנת להאריך את משך האכילה ללא זריקת האוכל על הרצפה.

 

• תגובה ברורה
  במקרה שהחל לזרוק, אמרו "לא!" בקול שקט, רגוע אך נחוש וברור, ללא הסברים וחיוכים והורידו את האוכל מהמגש/שולחן לכמה שניות. לאחר מכן, החזירו אותו והתחילו שוב בתהליך.

 

• הורידו אותו בזמן
  הורידו את הילד מהכיסא ברגע שסיים לאכול ואפשרו לו להמשיך בעיסוקיו האחרים. השתדלו מאוד לעשות זאת לפני שהחל בזריקה, כדי למנוע זריקת אוכל מתוך שעמום ומתוך למידה כי זריקת האוכל היא הדרך להודיע להורים כי יש להורידו מהכיסא (משום מה הם תמיד מורידים אותו לאחר שזורק).

 

4. הקפידו על סדר יום קבוע

הורים יקרים, הקשר בין סדר יום ולוחות זמנים קבועים וילד רגוע ונעים הליכות - ידוע, ברור ומתועד. הקפידו לכן על זמני אכילה ושינה קבועים ועל קיומן של רוטינות קבועות לפעולות אלה. פעוט המתרגל לסדר פעולות קבוע ברוטינת ההשכבה, הכולל זמן קבוע (סביב השעה 8) לתחילת הרוטינה, סדר פעולות קבוע באמבטיה, קריאת סיפור קצר כאשר הפעוט ישוב על ברכי אחד ההורים היושב על כיסא (לא על מיטת הפעוט) וסיום התהליך בפרידה רגועה אך נחושה ויציאה מחדרו - יסייעו לילדכם להירדם במהירות וללא קושי ויגדיל את הסבירות כי יישן ברוגע עד לבוקרו של יום המחרת.

 

5. למדו את ילדכם לבקש יפה

אך טבעי הוא שהפעוט, שהתרגל מהיום שנולד לקבל את מבוקשו בעזרת בכי מלווה בכעס ימשיך לתקשר בצורה כזו גם כאשר הוא רוכש את השפה ומסוגל למעשה לבקש בצורה יפה על ידי הצבעה על החפץ המבוקש או שימוש רגוע במילות הקסם "בבקשה", "אני רוצה" "אפשר?".

 

• הדגמה
  אל תחמיצו הזדמנויות להדגים לילד את האופן הנכון של בקשה והבעת צורך מסוים.

 

• הסבלנות משתלמת
  התעקשו כי יבקש כשהוא רגוע, תוך שימוש במילת או מילות הבקשה אותם למד. לדוגמא, "שב יפה ותאמר "אמא, ספר". לא לוותר ולא לתת לו את מבוקשו עד אשר הוא פונה באופן רגוע ומנומס. נכון, זה לוקח קצת זמן ודורש מידה רבה של סבלנות מצד ההורה, אך סבלנות זו משתלמת ובגדול!

 

ומילה לסיכום, הורים צעירים, זכרו: גם אם תפעלו בהתאם למומלץ ב-80% מהזמן, התוצאות תהיינה נפלאות. במילים אחרות, יהיו לא מעט מצבים בהם בגלל נסיבות שונות תגיבו בניגוד להמלצות אלה (למשל, עייפות נוכחות זרים, ילד שלא מרגיש טוב או קושי רגעי לעמוד בלחצי הילד). לא קרה כלום! נסו להתמיד רוב הזמן. התוצאות כאמור יתבטאו בפעוט הגדל תוך שהוא רוכש ערכי התנהגות שיסייעו לו לממש את הפוטנציאל הטמון בו.

 

תודה לאימהות הצעירות: רחל, ליאת, נתלי, רינת, אלית והילה, על תרומתן לטור זה ולקרין שטרן על הסיוע בכתיבת הטור.

 

• פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח וטיפול התנהגותי, ראש - מרכז רולידר להכוונה וייעוץ הורים והמכון להבנה וחקר קשיי התנהגות של ילדים ובני נוער בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך" בערוץ 2.