מְחוֹג הַצֵּל בִּשְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ,
בִּרְחוֹב יַלְדוּתִי בּוֹאֲכָה רְחוֹב הֶרְצְל –
הַבְּרוֹשׁ.
אִם תִּרְצוּ, אֵין זוֹ אֶלָּא אַגָּדָה
עַל יֶלֶד וַעֲנָק יָרֹק
(כָּעֵת בַּנְק שֶׁהוּא גַּם יָדִיד).
לְיַד הָאוֹבֶּלִיסְק הַיָּרֹק הַזֶּה
חָלַף־עָבַר יוֹבֵל.
אֲנִי חוֹצֶה,
חוֹסֶה בְּצִלּוֹ
הוֹזֶה־לֹא־הוֹזֶה.
הָיֹה הָיָה יֶלֶד.
הָיֹה הָיָה בְּרוֹשׁ.
אִם תִּרְצוּ, אֵין זוֹ אַגָּדָה.
הַבְּרוֹשׁ לֹא נִגְדַּע.
וְהַיֶּלֶד יֶלֶד.
גיורא לשם, משורר ומתרגם, יליד תל-אביב, 1940, נשוי, אב לשתי בנות וסב לשישה נכדים. בוגר בית-הספר החקלאי בנחלת-יהודה. למד מדעי הטבע והתמחה בפיתוח תוכנה בתחום הרפואה. ממייסדי הוצאת קשב לשירה ומעורכיה.
מבין ספרי השירה שלו: "הוא ולא מלאך" (1966); "צבעי יסוד" (1985); "הסוסים האחרונים בתל-אביב" (1992); "שולי האש" (1998); "הנה ימים באים" (2007). השיר הנ"ל לקוח מספרו החדש "תמונה קבוצתית עם עיר" (קשב לשירה)
לכל כתבות המדור לחצו כאן