"אני מאוד מתרגש", הודה הגולנצ'יק הצעיר בשיחה עם ynet. "עוד לא חשבתי מה להגיד לרמטכ"ל, אבל עבורי, הפגישה איתו תהיה רגע מאוד מיוחד".

זיד חוראני. נרגש לפגוש את החייל מס' 1 (צילום: דובר צה"ל)
חוראני גדל בכפר עכברה שבפאתי צפת, יישוב שבו מתגוררים פליטים שקבעו בו את מקומם אחרי מלחמת העצמאות ובמשך שנים לא הוכר באופן רשמי על-ידי הרשויות. לפני שנתיים הוא הודיע לבני משפחתו על כוונתו להתגייס לצה"ל - וגם התגובות, שלא היו תמיד חיוביות, לא גרמו לו לוותר על חלומו.
"היו כאלה שהתפלאו ושאלו למה לבזבז שלוש שנים, אבל הסברתי להם שאני חי במדינה שאם רוצים שתתן לך, אתה חייב גם לתת לה", הסביר. הוא לא הסתפק בשירות "רגיל" באחד הגדודים המאוכלסים על-ידי בני מיעוטים, וכיוון כבר מלכתחילה לעבר אחד המעוזים המייצגים יותר מכל את אופיו של צה"ל - גדוד 51 של גולני.
"בהתחלה זה היה מוזר. שאלו אותי לא מעט שאלות על ההחלטה שלי, אבל לא הייתה טיפת גזענות", אמר זיד - וסיפר על הווי השירות. "אני נהנה מכל רגע עם החבר'ה. סיימתי טירונות וקורס מ"כים בהצטיינות, ואפילו ברגעים הקשים שלי, לאחר שאמי הלכה לעולמה, החלטתי לקצר את הזמן שהייתי בבית ולחזור לחברים בפלוגה".
סיפורו המיוחד של חוראני וההישגים המרשימים שצבר לזכותו בפרק הזמן הקצר שהוא לובש מדים הביאו להחלטה לבחור בו לשמש נציג הגדוד בסוכת הרמטכ"ל - החייל הבכיר ביותר שיצא מהחטיבה. "אני גאה בכך שאני בצבא", סיפר הצעיר ה"מורעל". "גם כשאני מגיע הביתה ומדבר עם חברים אני מסביר להם כמה חשוב לשרת, ואפילו מצליח לשכנע".
Read this article in English