ניהול לפי יעדים - יותר קל כשיודעים לאן הולכים

חשוב לדעת לאן הולכים ולהציב יעדים; הגעתי למסקנה הזו במערת נפטון בסרדיניה, כשסיימתי לעלות בחזרה יותר מ-600 מדרגות והדרך למעלה היתה להפתעתי קלה מהירידה לשם. איך דואגים לעשות את החיים יותר קלים לעובדים ולמנהלים? קראו בפנים

בהמשך לטור הקודם שלי, לגבי איזו חופשה עדיפה לעובדים ולמעסיקים, בחרתי לקחת חופש בספטמבר. וכך מצאתי את עצמי יורדת למערת נפטון בסרדיניה כשאני מודאגת ביותר מהשאלה איך אני הולכת לעלות בחזרה את 654 המדרגות. בדרך בחזרה, מצאתי את עצמי שורדת רק בזכות ספירת המדרגות הקפדנית.

 

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה

 

אבל נחזור רגע לדרך למטה: הדרך למטה, שבמהלכה לא ידעתי כמה מדרגות אני יורדת, ומתי כל הסיפור הזה ייגמר, היתה הרבה יותר קשה לי מהדרך למעלה, למרות שעל פניו הדברים אמורים להיות להיפך. אז למה בכל זאת היה לי יותר קשה בדרך לשם מאשר בדרך חזרה?

 

התשובה היא כי לא ידעתי מתי ואיך זה הולך להיגמר. כי היו פעמים בדרך שהייתי בטוחה שהנה, הגענו לסוף, רק בשביל לגלות שזו בסך הכל אשליה. כי כל הזמן דאגתי איך לעזאזל אני אמורה אחר כך לעלות את כל זה בחזרה. בסוף הדרך

לפני שהתחלנו לעלות בחזרה, ביררתי כמה מדרגות יש שם בסך הכל. ובדרך חזרה פשוט ספרתי את כל המדרגות. כך אי הוודאות וחוסר ההיכרות עם השטח התבטלו ובאופן מפתיע, כאמור, גיליתי שהעלייה קלה לי יותר מהירידה.

 

יעדים - מקלים על המאמץ

ידעתי כמה מדרגות יש בסך הכל, וידעתי איפה אני נמצאת מתוך כלל המדרגות. ידעתי איך נראית נקודת ההתחלה ולכן לא טעיתי לחשוב שכבר הגעתי אליה לפני שזה אכן קרה. בעודי סופרת מדרגות הבנתי למה כל כך חשוב שמנהלים יציבו יעדים ברורים לעובדים:

 

• יעדי משנה: מנהלים שמתחילים פרויקט, פיתוח, או משימה, צריכים לתת לעובדים שלהם יעדי משנה בדרך. יעדי המשנה הללו משמשים להשגת סיפוקים מיידיים, וסיפוקים מיידיים הם אלמנט חשוב ביצירת מוטיבציה, כי כולנו אוהבים סיפוקים.

 

בתוך התהליך הארוך, יעדי המשנה הם כמו הקילומטר ה-30 שרצי מרתון אוהבים לדעת שהם עברו כבר. הם כמו המדרגה ה-439 שהעולים ממערת נפטון רוצים לדעת שהם עברו כבר. הם כמו הקילו הרביעי מתוך השישה שהורדנו כבר.

 

• פרקו לגורמים: במקום להגדיר את המשימה כגוף אחד של עשייה, פרקו אותה לגורמים כך שכל חלק שלה יוגדר כפרויקט קטן בפני עצמו. כך כל חלק ייראה אפשרי, בר עשייה, ואולי אפילו מוכר, אם העובדים כבר עשו משהו דומה בעבר. כי מה שמאיים כשמסתכלים על פרויקט חדש, גדול ומקיף, כבר לא כל כך מאיים כשמסתכלים על סך כל חלקיו ומגלים שהם כבר מוכרים לנו.

 

• פידבקים: תנו פידבקים לאורך הדרך ולא רק בסוף. במסע לטווח רחוק שוכחים לפעמים שגם מה שכבר עשינו הוא סיבה טובה לתת הכרה ועידוד. פידבקים צריכים להיות חלק מהתהליך ולא רק חלק מסופו של תהליך.

 

• בקשו פירוט: לעובדים אני מציעה לא להתבייש לבקש יותר פירוט, מידע והגדרות כאשר מציגים לכם פרויקט חדש. כדי שתוכלו לעשות את העבודה טוב ולא לבזבז זמן ואנרגיה בדרך, בקשו מהמנהלים שלכם שיגדירו לכם את המשימות, שיגדירו יעדי ביניים, ושיתנו פרטים. האינטרס של כולם הוא להגיע לסוף בצורה האופטימלית.

 

כמובן שגם לעובדים וגם למעסיקים כדאי להיות מוכנים תמיד לתרחיש לא אופטימלי, גם ברמת ה"צידה לדרך". לדוגמה,  זה אף פעם לא רעיון טוב לעלות 654 מדרגות בנעליים חדשות.

 

 

הכותבת, רינת קרן-הרמן, היא מנכ"לית Mind, גיוס עובדים מקצועי וייעוץ ארגוני.