מי שמגיע לסיור קרוב למתחם הנגוע, מוחתם על התחייבות לנהוג על פי כללים מחמירים כדי להימנע מזיהום רדיו-אקטיבי. בין המגבלות: איסור על שתייה ואכילה באוויר הפתוח, איסור על מגע עם חפצים הנמצאים במקום ואפילו איסור על הנחת מטען אישי על הקרקע.
רבים מהתיירים מגיבים בצחוק מתוח נוכח הטופס המבהיל. דווידיניה שוטטן, פסיכולוגית מבלגיה, הודתה בשיחה עם סוכנות הידיעות AFP שהיא "מעט חוששת" מהקרינה ואמרה כי בכוונתה להיפטר מנעליה לאחר הביקור במקום. היא וחבריה לקבוצה התקרבו לליבת הכור, שכוסתה לאחר האסון בבטון. למרות זאת, מונה הגייגר הראה כי הקרינה גבוהה מהרגיל.
לאחר הביקור בכור עצמו עוברים תיירים רבים לעיר הסמוכה, פריפיאט, שננטשה בבהילות יום לאחר האסון. העיר, שבעבר חיו בה כ-50 אלף מעובדי הכור ובני משפחותיהם, ומרוחקת כ-3 ק"מ מליבת הכור - נטושה גם היום.

הזמן בעיר הסמוכה קפא מלכת (צילום: Gettyimages Imagebank)
"מאוד עצוב כאן", אמרה בובי הרינגטון, תיירת מאוסטרליה. "זה מאוד יפה, אבל הטרגדיה הנוראה גורמת לחוסר-נוחות כאשר אני רוצה לצלם את זה", אמרה והסבירה כי היא חשה כמי שפולשת לבתים נטושים. "אולי זה מוקדם מדי. יש עדיין הרבה אנשים שחיים".
מנגד, יש מי שחשים אחרת, ומתייחסים למקום כנקודה בעלת ערך היסטורי. "תמיד רציתי לראות את המקום, מאז שהאסון ארע", הסביר קארל בקמן משבדיה, "זה חלק חשוב מאוד מההיסטוריה הקרובה שלנו. אני לא חושב שזה מוזר. זה לא שונה מהקולוסיאום שבו מתו אנשים, או מאושוויץ. זו היסטוריה".
האסון התרחש ב-26 באפריל 1986 כאשר ליבת הכור התפוצצה והנשורת הגרעינית זיהמה אזורים נרחבים באוקראינה, רוסיה ובלארוס. האומדן הרשמי של האו"ם קבע כי 4,000 איש מתו באסון ומהשפעותיו בשנים שלאחר מכן, אך אומדנים אחרים נוקבים במספר של רבבות רבות של נפגעים ואולי אפילו מאות אלפים. באוקראינה לבדה הוגדרו 2.3 מיליון איש כמי שסובלים מהאסון, בדרך זו או אחרת.