שמחה מהולה בחשש: בגן הזרים חגגו יום הולדת
המתח והחשש שהגירוש יתחיל בכל רגע מורגש חזק באוויר, אבל להורי ילדי הזרים לא נותרה ברירה. אחרי שמצאת החג הסתגרו בבתיהם, נאלצו לשלוח שוב את ילדיהם לגנים וללכת לעבודה. "אין ברירה כי חייבים כסף", הסבירו
אחרי שהסתגרו בבתיהם במשך שלושה ימים מחשש שהפקודה תינתן וגירוש הילדים יחל "אחרי החגים", לא נותרה ברירה לעובדים הזרים שילדיהם אינם עומדים בקריטריונים שקבעה הממשלה להישאר בארץ, אלא לשלוח אותם בלב כבד לבתי הספר.
"אני צריכה להאכיל את הבן שלי", הסבירה במתח מ', שנאלצה לצאת ממקום מסתורה. "יש לי בפיליפינים ילד נוסף והורים חולים שאני תומכת בהם כלכלית. אני מפחדת בכל דקה ובכל מטר שאני הולכת ברחוב, אבל אין לי ברירה. אני חייבת כסף, לכן לקחתי את הילד שלי לגן".
לאן נעלמו הילדים ששיחקתי איתם? גן לוינסקי (צילום: יעל ברנובסקי)
מ' הגיעה לישראל לפני חמש שנים. שלוש שנים אחר כך היא הרתה למי שהיה אז בן-זוגה, למרות האיסור על כך באשרת העבודה שלה. "אני מכירה את החוק, אבל לפני שילדתי אותו הייתי בטוחה שאשלח אותו לפיליפינים כדי להפוך לחוקית ולהמשיך לתמוך כלכלית בהוריי. אבל אחרי שילדתי אותו והסתכלתי עליו - לא הייתי מסוגלת לעשות את זה", הסבירה.
השתלשלות האירועים וההחלטות שהתקבלו בישראל באשר לגורל ילדי הזרים הפכו את מ' מהרגע שבו ילדה את בנה הקטן לשוהה לא-חוקית, ולכן היא נמנעת כמעט לגמרי מלצאת מביתה. "אני לא רוצה להשתקע בישראל לתמיד", ביקשה להבהיר. "פשוט הייתי רוצה להמשיך לעבוד כמו שעשיתי קודם, אבל בלי לפחד לצאת לרחוב".
אלא שמצבה של מ' אינו ייחודי, ובצל הגירוש הקרב שרויים בסיטואציה דומה מאות הוריהם של 400 ילדי הזרים שנקבע שיגורשו. כמוה, המתינו בחרדה גם רבים אחרים לראות מה יוליד יום לאחר חג הסוכות - ובדומה לה, הבינו כי אין כל מניעה מלצאת לעבוד ולשלוח את הילדים למוסדות החינוך.
הזרים הקימו "רשת" מודיעין ומזהירים מפקחים
בגינת לוינסקי הסמוכה לתחנה המרכזית בתל-אביב בלטה בימים האחרונים הדממה, כשנעדרו ממנה קולות ילדי הזרים הרבים ששיחקו בה. מי שבכל זאת נותרו יושבים על הדשא הם הפליטים האפריקניים ומתנדבי ארגון "ילדים ישראלים", המנסים לסייע לעובדים הזרים בתקופה הקשה שעוד צפויה שלהם.אחד הפעילים, יונתן שחם, סיפר כי בין הזרים המיועדים לגירוש התפתחה לאחרונה מעין "רשת מודיעין", וכאשר מבחין אחד מהם בפקח יחידת עוז בסביבה - הוא מעביר על כך מידע מיידי לחבריו במסרונים ומזהיר אותם מפניו.
אבל גם זה אינו מצליח להקל על המתח הרב. "ביומיים הראשונים ישבתי גם אני בבית ופחדתי", סיפרה ל' - גננת בגן ילדים וצהרון של ילדי עובדים זרים ובעצמה אם לילדה בת שלוש וחצי.
אפריקניים בגן לוינסקי. הם נשארו, בינתיים (צילום: עופר עמרם)
גם אותה, לבסוף, הכניעה השגרה. "אין לי ברירה, כי אני חייבת כסף וככה גם שאר ההורים. חייבים לאכול ולהאכיל את הבנים והבנות שלנו. הילדים בגן לא יודעים דבר ולא מבינים כלום, אבל הם רגישים מאוד ורואים בבירור שההתנהגות שלהם השתנתה".
כמעט כל 45 הילדים המתחנכים באותו גן ילדים הגיעו לפעילות בבוקר כסדרה. הם שיחקו, צפו בטלוויזיה והבוגרים מביניהם שרו את "השפן הקטן". אחד הילדים חגג יום הולדת, ולרגל המאורע הביאו לקראת סוף יום הלימודים כמה אמהות מאכלים חגיגיים ובקבוקי שתייה כדי לחגוג מעט עם הילדים ולצנן מעט את המתיחות ההולכת וגוברת.
באותה חגיגה, בכל זאת, לא השתתפו שניים מבין ילדי הגן - שהחרדה והחששות הכניעו את הוריהם ונותרו במקום מסתור מאימת פקחי ההגירה.
חגיגה מהולה בעצב וחשש. גן ילדי הזרים בת"א (צילום: יעל ברנובסקי)
רובי, מנהלת אותו גן, סיפרה על שגרת הבוקר שלה בימים האחרונים. "כולם מתקשרים ומתייעצים אם זה מסוכן לצאת מהבית. הם מבקשים שאצא ואסתכל אם יש פקחים. כך גם בסוף היום. הילדים לא יודעים שום דבר, ואנחנו מנסים להמשיך בשגרה ומחבקים אותם המון, אבל משהו בהתנהגות שלהם השתנה".
ב"מוקד הסיוע לעובדים זרים" הסבירו כי רבים מקרב הזרים שבקשותיהם להישאר בארץ נדחו על-ידי רשות ההגירה מסתתרים בבתיהם של חברים בעלי מעמד או מעסיקיהם. "יש לפקחים את הכתובות המדויקות שלהם, לכן הם חוששים לחזור הביתה", אמרו במוקד.
באותו הנושא, פנה אתמול ח"כ אילן גילאון ממרצ לשר הפנים, אלי ישי, במכתב שבו ביקש לברר סוגיות שונות באשר להליך מעצרם הצפוי של ילדי הזרים והוריהם, שלא יעזבו את הארץ מרצונם.
במקביל, עשרות פעילי ארגון "ילדים ישראלים" ייצאו הלילה "להציף" את הרחובות בפוסטרים נגד גירוש הילדים. בכל פוסטר מצולם אחד המתנדבים בארגון ואחד הילדים המועמדים לגירוש. כל אחד מהפוסטרים הוא התחייבות של המתנדבים שלא לתת לגרש את הילדים. "עשרות המתנדבים שיוצאים יום יום לפעילות למען הילדים מוכיחים שוב ושוב שאזרחי ישראל לא יעמדו מנגד בשעה שמתרחש גירוש ילדים", נמסר מהארגון.