נניח שאחד מיקיריכם חס וחלילה הלך לעולמו: בין אם מדובר במוות פתאומי, במוות צפוי, לאחר מחלה קשה וסופנית, או כתוצאה מתאונה, ודאי תרצו לחלוק לו כבוד אחרון ולקבור אותו בצורה ראויה ומכובדת. בהמשך, גם תרצו ותצפו שתונח על קברו מצבה מכובדת עם הכיתוב המבוקש.
המציאות מלמדת שגם בנושא רגיש וכואב זה, יהיה מי שינצל אתכם, שיקשה על סידורי הלוויה, שלא יספק לכם את הכיתוב שרציתם על המצבה בזמן, שיוביל את גופת יקירכם המנוח למקום אחר מהמקום המבוקש. ואלו רק חלק מהמקרים שהגיעו לבתי המשפט בנושא של קבורה, סידורי הלוויה והקמת מצבה.
תושבת קרית ביאליק הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות נגד עובד של חברת אמבולנס אוראל בע"מ, בטענה כי עשק אותה וניצל את מצבה הנפשי כשבעלה נפטר.
ב-16 באוקטובר 2008 נפטר בעלה של התובעת, שהינה עולה מברית המועצות, ובעלה המנוח היה נוצרי. בשל דת המנוח, פנתה התובעת לחברת אמבולנס אוראל בע"מ, וביקשה לברר כיצד ניתן להסדיר את הסדרי הלוויה שלו. הנתבע, עובד החברה, הגיע לביתה של התובעת בסמוך לאחר הפטירה, ואמר לה כי אפשרות הקבורה הזולה ביותר היא בבית העלמין בקיבוץ בחן שבעמק חפר (מקום מרוחק ממקום מגורי התובעת), וכי עלות הקבורה, מעבר לסך של 4,100 שקל עבור מצבה וארון קבורה, היא 13 אלף שקל עבור הזכות להיקבר בבית העלמין בו מדובר.
התובעת שילמה לנתבע 17,100 שקל, וקבורתו של בעלה המנוח הוסדרה ובוצעה. למחרת, כשבאה התובעת בדברים עם המועצה הדתית עמק חפר, התברר לה להפתעתה כי הקבורה בקיבוץ בחן אינה עולה דבר, ומכאן שנגבו ממנה 13 אלף שקל עבור שירות שהיא זכאית לקבלו בחינם, וזאת תוך הטעייתה וניצול מצבה הנפשי באותה העת.
הנתבע טען בבית המשפט כי אינו חייב להשיב לתובעת סכום כלשהו מאחר שהוא אינו הבעלים של החברה, והכסף ששילמה התובעת הועבר לחברה ולא הגיע לידיו.
השופטת פנינה לוקיץ' דחתה את טענות הנתבע, וקבעה כי הוא יצר מצגים שקריים כלפי התובעת תוך ניצול מצבה הרגשי באותה העת וחוסר ידיעתה באשר לזכאות המנוח לקבורה בחינם.
"מששוכנעתי שהנתבע הוא זה שיצר את מצגי השווא כלפי התובעת, אין לאפשר לו להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות של החברות שבשמן הוצאו החשבוניות", קבעה השופטת וחייבה את הנתבע לשלם לתובעת 13 אלף שקל וכן הוצאות של 500 שקל. (ת"ק 6369-11-08 מיכאילוב נ' מור מועלם שאול).
בית המשפט היה חד-משמעי: הנתבע הוא זה שיצר את מצגי השווא, ולכן יצטרך להשיב מכיסו את הכסף שגבה מהאלמנה המסכנה שנוצלה על ידו.
גם לאחר ההלוויה, לא בהכרח תמות תלאות בני המשפחה האבלים: בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה דן בתביעה לפיצוי בסך 15 אלף שקל בשל ליקויים במצבה.
התובעת הזמינה אצל הנתבע מצבה לקבר בעלה ז"ל, במחיר של 7,000 שקל. לטענתה, נפלו שני ליקויים בביצוע ההזמנה. האחד - טעות בכיתוב לגבי התאריך העברי של פטירת המנוח: הכיתוב שבוצע הוא ט"ז אדר א', במקום י"ד; והשני - לא הותקן מקום רחב לנרות נשמה, כפי שהוזמן. התובעת טענה, כי הליקויים במצבה גרמו לה ולבני משפחתה עוגמת נפש קשה, כשגילו אותם בטקס גילוי המצבה, במלאת 30 לפטירת המנוח, וזאת לאחר שהנתבע הבטיח לה שההזמנה בוצעה בהתאם לפרטים שהוזמנו.
השופטת יעל קלוגמן קיבלה את התביעה, וקבעה כי מובן שגילוייה של טעות הכיתוב בזמן טקס גילוי המצבה הסב לתובעת ולמשפחתה עוגמת נפש רבה מאוד, וכי מתקני הנרות נראים ישנים, חלודים, ובחלקם שבורים.
לאור האמור, ובשל השירות הגרוע שניתן לתובעת, חייבה השופטת את הנתבע לשלם לתובעת 7,000 שקל וכן הוצאות משפט של 600 שקל. "למותר לומר כי ספק מצבות מצופה לגלות רגישות כלפי לקוחותיו, שאבלים על פטירתו של אדם קרוב ויקר לליבם. לקוחות אלה מצפים, ובצדק, כי המצבה שהעמידו לזכר אהובם תבוצע באופן מדוייק על פי ההזמנה, באופן שלא יוסיף כאב על אבלם", הדגישה השופטת בטרם סיום פסק הדין. (תק 2022/08 קרואני רחל נ' לגזיאל אלי).
גם בפסק דין זה בית המשפט העביר מסר ברור: ספק מצבות שלא נהג ברגישות כלפי הלקוחה, ישלם על כך.
מקרה עגום אחר, נדון בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה בשל כך שגופת נפטר הובלה ליעד שונה מהיעד שהוזמן. אביו של התובע נפטר, והתובע ביקש מאמבולנט בע"מ, חברה המפעילה אמבולנסים פרטיים ומספקת שירותים רפואיים מיידיים, שתוביל את גופת אביו לחדר הנפטרים בבית החולים רמב"ם, ושילם תמורת השירות 800 שקל.
אולם, למרבה התדהמה, בהמשך אותו יום, לאחר שבני המשפחה ביקשו לראות את גופת האב, התובע התקשר לחדר הנפטרים בבית החולים רמב"ם, ונאמר לו, כי נפטר בשם זה מעולם לא הובא לבית החולים. התובע פנה למשרדי חברת אמבולנט, שם התברר לו כי גופת אביו הובלה לבית העלמין בכפר סמיר.
בשל כך, תבע בנדו פיצוי של 25 אלף שקל הכולל את עלות הובלת הגופה ועוגמת נפש וסבל. חברת אמבולנט טענה מנגד, כי היא פעלה כך בהתאם לבקשת חברת קדישא.
השופטת רננה גלפז מוקדי החליטה לקבל את התביעה (אך לא במלוא הסכום הנתבע), וקבעה כי אמבולנט פעלה בניגוד למוסכם עימה ובניגוד לבקשת התובע שהזמין ואף שילם עבור הובלת גופת אביו המנוח לבית החולים. "התנהגותה זו של הנתבעת", כתבה השופטת, "גרמה למצב שבו התובע ובני משפחתו, חוו פגיעה וסבל נפשי, ביום שהיה גם כך יום עצוב עבורם". בשל כך, חייבה השופטת את חברת אמבולנט לשלם לתובע 1,500 שקל והוצאות משפט של 300 שקל. (ת"ק 10721-03-09 בנדו נ' אמבולנט בע"מ).
כל עוד ספקי המצבות, החברות האחראיות על סידורי ההלוויה ואחרים העוסקים במלאכה יתנהגו בחוסר מקצועיות ובחוסר רגישות, בתי המשפט ימשיכו לדון בתביעות נגדם, שבמסגרתן בני המשפחה האבלים והעצובים יבקשו פיצוי על הנזקים שנגרמו להם. כפי שראינו, במקרים המתאימים בתי המשפט פוסקים פיצוי לזכות בני המשפחה שנפגעו, אך קשה לומר שהצער, העלבון והפגיעה ברגעים כל כך קשים, ימחו ברגע לאחר מתן פסק הדין.
*עו"ד אורנית אבני-גורטלר, עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית.
**יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.