באנו חושך לגרש

זכותם של עובדי ערוץ 1 להילחם על תנאיהם, אבל כשהם מאיימים להחשיך את המסך זה רק מוכיח עד כמה הם מנותקים. סמדר שילוני חושבת שעבור רוב הצופים, המסך חשוך מזמן

מזל טוב, הצלחנו לחצות את גבולות הזמן-חלל. עובדה, יש לנו זן חדש של עובדי טלוויזיה - עובדים שחיים בסרט, ועוד סרט שמתרחש בשנות ה-70.

 

מישהו בוועד העובדים של רשות השידור אשכרה מאמין בלב שלם שהמשפט "נחשיך את מסך ערוץ 1" עדיין מרעיד לבבות בקרב הציבור. מישהו שם מאמין בלב שלם שמדובר באיום שיקדם את המאבק שלהם. מישהו שם לא קורא טוקבקים, מישהו שם לא מציץ בטבלאות רייטינג, ולמען האמת - אני לא אתפלא אם מישהו שם עדיין מסתובב עם פנקס אדום.

 

ועדי העובדים מנהלים את המאבק שלהם ברפורמה כבר הרבה זמן. זו זכותם. הם רוצים להגן על התנאים המופלגים שלהם וזה לגיטימי. אבל האיום המטופש "נחשיך את המסך" מוכיח דבר אחד: לא בתוך עמם הם יושבים. אולי בתוך אמ-אמ-אמם.

רשות השידור. מישהו שם מאמין בשטות הזאת (צילום: אלי מנדלבאום)

 

ועד עובדים שמקווה שמשפט כזה יסחט עבורו את התמיכה הציבורית שהוא מקווה לה, חי בלה-לה-לנד ומנותק לחלוטין מהעם ומהתקופה. הוא סוג של דוקטור איוול שחוזר מהקפאה, ותובע מהעולם לשלם לו "One Million Dollars". זה לא משנה אם אתם בעדם או נגדם, העובדה היא שאנשים מנותקים לא באמת יכולים לעשות טלוויזיה, לפחות לא טלוויזיה שאתם רוצים לראות. בטח לא טלוויזיה שאמורה לאכלס ערוץ ציבורי.

 

ממונדיאל למונדיאל, מאירוויזיון לאירוויזיון

זה מעצבן. זה מעליב וזה לא מכבד את הצופים. יודעים מה, יאללה, תחשיכו את המסך. נראה אתכם. בעידן שבו תוכנית הדגל שלכם נפתחת בלי סאונד ואתם עוברים לחמש דקות של תשדירים ואז לשיר של אייל גולן ("ג'ונגל". אם זה היה יותר סימבולי מזה היינו חיים בשיר של גלעד כהנא), וכל זה עוד לפני שהכרזתם על עיצומים רשמיים, או לפני שמימשתם את הקופה הקטנה לרכישת פח נפט כדי לשרוף את הבניין. האיומים האלה רק חושפים אתכם במלוא העליבות והתלישות שלכם.

 

תשרפו את הבניין. תטביעו את הטיטאניק. זאת כנראה תהיה הפעם הראשונה שאנשים ישברו שמפניות על הסיפון של ספינה טובעת. או גרוע מזה - אף אחד לא ישים לב. אף אחד לא ישים לב שאתם לא כאן. מה יותר מעליב מזה?

 

המסך שלכם כבר חשוך מבחינת הרבה מאוד צופים. זה לא שיפוט, זאת עובדה. עובדה שעדיין לא הצלחתם להפנים אותה, ועד שזה לא יקרה, אתם תמשיכו לחיות ממונדיאל למונדיאל, מאירוויזיון לאירוויזיון, מתקלה לתקלה, מסכסוך לסכסוך. הכוח שלכם מדומה. הוא מעוגן בהסכמים מיושנים ואתם נאחזים בעבר שכבר איננו.

 

אבל בסדר, כמו שאמרתי - זכותכם. רק תתעוררו ותריחו את הרפורמה. אם אתם מנהלים מאבק, לפחות תנהלו אותו בחוכמה. לאיים עלי בהחשכת המסך זו לא הדרך. זה בערך כמו לאיים עלי במציאת תרופה לסרטן. ואם במקרה עדיין לא שמתם לב, אנחנו כבר מזמן לא מפחדים מהחושך.