האם איסור "מוקצה" הוא מהתורה?

None

שאלה:

 

האם מוקצה זה מדאורייתא? (לאה)

 

תשובה:

 

לאה שלום,

 

איסור מוקצה אינו מן התורה (מדאורייתא), אלא הוא איסור מדברי חכמים לטלטל דברים מסוימים בשבת.

 

ככלל, יש לדעת כי לחכמים ניתנה היכולת והחובה לתקן תקנות כדי לשמר על ההלכה ורוחה, כמו שנאמר בתורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם", (ויקרא פרק יח, ל ) כלומר, יש לעשות פעולות שעניינן לשמֵר את המצוות.

 

הנחיה זאת נדרשת בגלל אופי החיים והטבע האנושי לחצות גבולות, וכמו שאנשי כנסת הגדולה קבעו בתחילת פרקי אבות: "ועשו סייג לתורה", (אבות א א). המשילו את המשמרת לגדר (סייג), כשם שהגדר בנויה ליד חצרו של אדם למנוע מאנשים כשרים להיכנס בטעות לרשותו של הזולת, או קו הפרדה לבן כדי לא לעבור לנתיב השני - כך גם הסייגים והתקנות של חכמי ישראל נועדו לסייע ביד הרוצים לקיים את התורה, להיזהר ממכשולים.

 

(הגנב במשל, והרוצים לעבור על דברי תורה בנמשל – לא להם נועדו הגדֵרות, כיוון שממילא יעברו אותם...)

 

כך מקדים הרמב"ם לנושא תקנות חכמים בהלכות שבת: "יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו משום שנאמר (ישעיהו נ"ח) 'אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי'. ונאמר 'וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר'. לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבֵּר בהן, כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר, או מה יקנה, או היאך יבנה בית זה, ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור, שנאמר 'ודבֵּר דָבָר' - דִבּוּר אסור, הרהור מותר". (הלכות שבת פרק כד, א). כלומר, אנו מוצאים בדברי הנביא ישעיהו אזהרה והנחיה לזהירות יתר בנושא השבת, גם בדברים שאינם אסורים מן התורה, ואינם בגדר מלאכות האסורות.

 

בדרך זו אסרו חכמים, גם לטלטל חפצים מסוימים בשבת, וכך מסביר זאת הרמב"ם: "אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו: ומה אם הזהירו נביאים וציוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר " ודבֵּר דָבָר" - קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן. שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה (דברים ה') 'למען ינוח' ". (שם, הלכה יב). כלומר, אם יהיה מותר לטלטל כל חפץ, ינצל האדם את יום המנוחה לסידור הבית, במקום לנצלו למנוחה ולקדושה.

 

והרמב"ם מוסיף: "ועוד, כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור, אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה", כלומר ישנם חפצים שטלטולם עלול להביא לעשיית מלאכה מתוך שכחה, למשל, אסור לטלטל גפרורים שמא ישכחו וידליקו אש.

 

ישנם הסברים נוספים במפרשים, אך הסתפקתי בהצגת דעתו של הרמב"ם.

 

מכל מקום, איסור טלטול "מוקצה" בשבת, הוא כאמור איסור מדברי חכמים שנועד לשמור על רוח השבת וקיום הלכותיה, וכפי שהמציאות מוכיחה במשך שנים רבות, כי זהירות זו שימרה ומשמרת את השבת. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)